מזונות ילדים להורים חסרי דת

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

ב- תמ"ש 21022-02-10 (משפחה) {פ.ד. (קטין) ואח' נ' י.פ, באר שבע, פורסם באוצר המשפט, (20.04.11)} 

 

"פסק-דין

1. לפניי תביעה למזונות קטינים שהוגשה בשם שני ילדיו של הנתבע, האחד קטין יליד 21/02/2002 והשניה קטינה ילידת 05/09/2005 (להלן: "הקטינים").

 

בדיון ביום 25.11.2010 הסכימו הצדדים על מתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק בית המשפט. חומר זה כולל כתבי טענות, תצהירים משלימים של הצדדים וטיעונים בעל פה אשר נטענו במהלך הדיון (ביום 25.7.2010 וביום 25.11.2010).

 

2. הנתונים העולים מתוך החומר המונח לפני בית המשפט הם כדלהלן:

 

הקטינים והוריהם הינם חסרי דת. הוריהם נישאו בשנת 2001 בXXX והתגרשו בשנת 2005. בשנת 2007 עלו הקטינים עם אמם לישראל.

 

הנתבע נישא בXXX לאחותה של אם התובעים. הנתבע ורעייתו עלו לישראל בסוף שנת 2008. לנתבע מעמד של תושב ארעי בישראל ובאמצע שנת 2009 ניתן לו רשיון עבודה בישראל. לנתבע ורעייתו שלושה ילדים קטינים: ילד בן ארבע, פעוט בן שנה וחצי ותינוק בן יומו.

 

התובעים נמצאים בחזקת אמם ומתגוררים עמה בדירה שכורה, והנתבע אינו מקיים כל קשר עימם.

 

טענות התובעים

3. לטענת אם התובעים, מאז עזב הנתבע את הבית היא נותרה ללא סיוע ותמיכה כלכלית והיא נושאת בגפה בכל הוצאות הבית והוצאות הקטינים.

 

נטען, כי הקטינים מתגוררים עם אמם בדירה שכורה. בעת הגשת התביעה גובה דמי השכירות עמד על 1,800 ₪ ובהמשך הוצג הסכם שכירות חדש (בעקבות מעבר המשפחה לעיר XXX לפיו דמי השכירות החדשית עומדים על 2000 ₪. האם הסבירה בדיון כי המעבר לעיר XXX הוא על רקע כוונת האם להקים משפחה חדשה.

 

4. לטענת האם, עובר להגשת כתב התביעה היא התקיימה מהבטחת הכנסה בסך של כ- 3,000 ₪ ובסמוך להגשת התביעה החלה לעבוד כמטפלת בשכר של 775 ₪ לחודש.

 

בתצהיר משלים שהגישה האם נמסר כי השתכרותה כמטפלת עומדת כיום על סך של כ- 1,800 ₪ לחודש וגמלת הבטחה הכנסה היא בגובה 2,314 ₪ לחודש.

 

5. בכתב התביעה נתבעו מזונות בסך 4,380 ₪. בסכום זה נכללו מדור (540 ₪ לכל קטין); אחזקת מדור (150 ₪ לכל קטין); מזון (200 ₪ לכל קטין); ביגוד והנעלה (200 ₪ לכל קטין); תרבות ופנאי (150 ₪ לכל קטין); הוצאות רפואיות (100 ₪ לכל קטין); בי"ס עבור התובע 1 (900 ₪); גן עבור התובעת 2 (800 ₪).

 

בתצהיר המשלים מיום 14.7.2010 ניתן פירוט שונה לגבי חלק מהרכיבים של הוצאות הקטינים. כך, נטען להוצאות בית ספר של התובע 1 בסך 75 ₪ לחודש. רכיב הכלכלה הועמד על 1000 ₪ עבור התובע 1 ו- 800 ₪ עבור התובעת 2.

     

בתצהיר משלים נוסף, מיום 26.10.2010 שונו פעם נוספת רכיבי התביעה. נטען להוצאות כל אחד מהקטינים עבור שכר דירה 800 ₪; אחזקת מדור 400 ₪; אוכל וכלכלה 750 ₪; בילוי ופנאי 250 ₪; ביגוד והנעלה 250 ₪; קופת חולים 250 ₪. לגבי הוצאות חינוך נטען כי עבור התובע 1 עומדת ההוצאה על 500 ₪ לחודש ועבור התובעת 2 ההוצאה עבור גן היא 400 ₪ לחודש.

 

לכתב התביעה ולתצהירים המשלימים צורפו הסכם שכירות, חשבונות שוטפים, אישור מהמוסד לביטוח לאומי, קבלות על רכישות בבתי עסק ודפי חשבון הבנק של אם התובעים, וקבלה מעיריית XXX על תשלום עבור הזנה של הקטינים.

 

טענות הנתבע

6. לטענת הנתבע, הוא עובד ומשתכר שכר מינימום. הכנסותיו החודשיות נעות בין 3,500 ל- 4,500 ₪ בחודש, בהתאם לכמות שעות העבודה הנוספות. לטענת הנתבע לו ולבני משפחתו הוצאות חודשיות ובראשון הוצאה עבור מדור ואחזקת מדור בהיקף של כ- 2000 – 2,200 ₪ ₪ וכלכלה בהיקף שאינו פוחת מ- 2000 ₪. מכאן טענתו כי אין לו כל הכנסה פנויה אותה הוא יכול להפנות למזונות התובעים.

 

7. על פי הנטען, אשת הנתבע אינה עובדת וכל פרנסת המשפחה מוטלת על כתפיו של הנתבע, המשתכר כאמור שכר מינימום וכל הכנסתו משמשת להוצאות המדור וכלכלת משפחתו. לטענת הנתבע רעייתו אינה עובדת, אין לה כל הכנסה מלבד קצבת ילדים והוא כל עול הפרנסה מוטל עליו. הנתבע מסר כי רעייתו נמצאת בהריון והיא צפויה ללדת בסוף ינואר 2011.

    

לטענת הנתבע הוא עובד לא פחות מעשר שעות ביום בממוצע, אין בידו מקצוע הדרוש בשוק העבודה ואין לו אפשרות ללמוד ולהתקדם לאור מעמדו הארעי בישראל, חוסר ידיעת השפה וחובותיו הכספיים.

 

8. הנתבע טוען כי אינו חב במזונות על פי הדין האישי, ואם התובעים חייבת במזונות הקטינים בהתאם להכנסותיה. הנתבע מוסיף וטוען כי לא ראה את הקטינים משנת 2005, כאשר לטענתו האם היא שמונעת ממנו לממש את זכות המגע בינו לבין הקטינים. הנתבע טוען כי מסיבה זו אין לחייבו במזונותיהם. לחלופין מבקש הנתבע לקבוע סכום מזונות המתחשב באינטרסים של ילדיו הסכומים על שולחנו ונמצאים בחזקתו.

 

9. בתצהיר משלים מיום 11.11.2010 שב וטען הנתבע כי רעייתו אינו עובדת, ולו לרעייתו חובות למוסד לביטוח לאומי, לחברת תקשורת ולספקי שירות נוספים. נטען כי בחודש אוגוסט 2010 עברה המשפחה להתגורר בשכירות נמוכה יותר. דמי השכירות, כולל ארנונה, מים וחשמל עומדים על 2,000 ש"ח בחודש.

 

לאותו תצהיר צורף אישור לפיו רעיית הנתבע עבדה בין החודשים מאי עד ספטמבר 2010, אך לא הוצגו נתונים כלשהם אודות היקף השתכרותה. יצוין כי קשה לישב אישור זה עם תצהירו של הנתבע מחודש יולי 2010, בו טען כי רעייתו אינה עובדת. מכל מקום, בדיון הסביר הנתבע כי רעייתו עבדה תקופה קצרה והשתכרה כ- 3,000 ₪ לחודש ובהמשך הפסיקה לעבוד בשל שמירת הריון.

 

לכתב ההגנה ולתצהירים המשלימים צורפו תלושי שכר בסכומים הנעים בין 3,400 ל- 5,600 ₪ לחודש. כן צורף הסכם שכירות לפיו דמי השכירות הם בגובה 1,300 ₪ וחשבונות שוטפים.

 

10. הנתבע הפנה לכך שמעיון בדפי חשבון הבנק שהציגה אם התובעים עולה כי היא מקבלת סיוע בדיור ממשרד השיכון בסך 854 ש"ח ולעובדה כי האם לא ציינה זאת בפני בית-המשפט.

 

הדין ויישומו

11. הורי הקטינים, שניהם חסרי דת. מכאן שהחבות במזונות, אין מקורה בדין אישי של הנתבע אלא בדין האזרחי, הוא החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות"). בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ... לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

 

ואלה הוראות החוק הנוגעות למזונות הקטינים:

 

"3א. מזונות קטין

(א)  אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

 

6. היקף המזונות

היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 - לפי מחסורו של הזכאי ויכלתו של החייב."

 

בהתאם לסעיף 3א לחוק, הוריהם של הקטינים - האב והאם - חייבים במזונותיהם. חובת ההורים במזונות ילדיהם הקטינים, על פי הוראות החוק, הינה חובה אבסולוטית ללא קשר למחסורו של החייב וליכולתו של הזכאי וללא כל אבחנה באשר לגילאים שלהם - אבחנה שקיימת בדין העברי מבחינת מקור החיוב, טיבו והיקפו.

 

הדבר נלמד מס' 6 לחוק המזונות, העוסק בהיקף המזונות, וקובע כי ההתחשבות במחסורו של הזכאי וביכולתו של החייב אינה קיימת לגבי מזונות על פי סעיף 3 לחוק, היינו מזונות ילדים קטינים. ללמדך, בכל הנוגע לקביעת היקף מזונות ילדים קטינים אין להתחשב במחסורו של הזכאי וביכולתו של החייב. החיוב הינו אבסולוטי, גם אם ההורה מוגבל ביכולתו לספק את צרכי הילד. הפרמטר היחיד בו יש להתחשב הוא בנסיבות (ראו, תמ"ש 80240/98 ק' ח' נ' ק' ק' (לא פורסם, 15.1.2003).

 

12. סעיף 3א(ב) לחוק המזונות קובע את חלוקת הנטל היחסי בין ההורים, לאחר שנקבעו צרכיו של הקטין. על פי לשון החוק "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". הוראה זו, השוללת התחשבות בעובדה בידי מי מוחזק הקטין, מעוררת קושי מסוים, עליו עמד בהרחבה בית המשפט המחוזי בע"מ (תל-אביב-יפו) 1098/07 פלוני נ' אלמוני – קטין (לא פורסם, 31.8.2008). באותה פרשה התווה בית המשפט דרך תלת-שלבית לקביעת מזונות קטין על פי חוק המזונות, כדלהלן:

      

בשלב הראשון יש לאמוד את צרכי הקטין. צרכי הקטין כוללים את צרכיו מכל מין וסוג שהוא, כולל "הוצאות כלליות" (הוצאות קשות לכימות כספי כגון הצורך בשהייה במחיצת מבוגר, הצורך בהתייחסות ופנאי של ההורה וכד').

       

בשלב שני נבחן השיעור היחסי בנטל המזונות, בהתאם לשיעור היחסי של ההכנסות הפנויות של כל אחד מן ההורים.

    

בשלב שלישי מיושם שיעור הנטל במקרה הספציפי. היישום מבוסס על העיקרון לפיו נוצרת "קופה משותפת" רעיונית לנשיאה בצרכי הקטין, כאשר ההשתתפות בקופה זו יכולה להיעשות בתשלום או בשווה ערך לתשלום (החזקה בפועל בקטין). כלומר, משמעות ההחזקה הבלתי שוויונית בפועל באה לידי ביטוי כספי בעת יישום שיעור הנטל בכל מקרה ומקרה. כך למשל, כאשר עסקינן בהורה שאינו מספק "צרכים כלליים" של הקטין בדרך של מפגשים והסדרי ראייה, יהיה עליו לשאת במלוא השיעור היחסי של צרכי הקטין.

 

13. יישום הדברים במקרה דנן מחייב איפוא לקבוע, בשלב ראשון, את צרכי הקטינים. בכתב התביעה נטען כי צרכי הקטינים מגיעים כדי 4,380 ₪. בתצהירים המשלימים פורטו סכומים אחרים. לכתב התביעה ולתצהירים המשלימים אמנם צורפו קבלות על רכישות בבתי עסק וקבלות על תשלום חשבונות, אך אלה אינם מבססים תשתית ראייתית מספקת לפסיקת מזונות בסכומים הנטענים, העולים במידה ניכרת על הסכום המצוי בידיעה השיפוטית אודות צרכים הכרחיים מינימליים של קטינים. כך למשל, אין יסוד לקבוע כי עבור כלכלה בלבד צורכים הקטינים 1,800 ₪ מדי חודש. בשים לב להיקף ההכנסות המצומצם של האם ושל הנתבע ויתר הנסיבות העולות מהתיק, הדעת נותנת כי הקטינים חיים בצמצום, ברמת חיים מינימלית של סיפוק צרכים הכרחיים ולא מעבר לכך. על פי הידיעה השיפוטית באשר לצרכיהם של קטינים, מזונות עבור צרכים הכרחיים עומדים כיום על כ- 1,300 ₪, ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך. נוכח רמת החיים המשוערת של משפחת הקטינים, איני רואה מקום לפסוק מזונות בסכום גבוה יותר.

 

לסכום האמור יש להוסיף "צרכים כלליים", אותן עלויות עודפות בהן נושא ההורה המטפל בקטינים. נוכח גילם של הקטינים אני מעמידה צרכים אלה, על דרך האומדנא, על סך של 250 ₪ לכל ילד.

 

14. לסכום האמור יש להוסיף גם את רכיב המדור. אם התובעים טענה כי עלות שכר הדירה עבור המדור לה ולקטינים היא 2,000 ₪ לחודש והציגה הסכם שכירות התומך בטענה זו. יחד עם זאת, לא הוברר האם האם והקטינים מתגוררים בדירה בגפם, על רקע דבריה של האם כי עברה לעיר XXX כדי להקים משפחה חדשה. בנוסף יש להביא חשבון את היקף הסיוע בדיור שמקבלת האם, אותו יש להפחית מעלות המדור. לאור האמור אני מעמידה את חלקם של שני הקטינים במדור על סך 400 ₪ לחודש.

 

15. באשר להוצאות חינוך, אם התובעים לא צירפה אסמכתאות על תשלומים לגן ולבית הספר, מלבד קבלה בודדת עבור דמי רישום והזנה. היא נמנעה מלצרף קבלות גם כשהועמדה על מחדל זה בהחלטתי מיום 25.7.2010. כמו כן האם לא הבהירה האם מיצתה את זכויותיה להטבות בחינוך כאם חד הורית.

 

במצב דברים זה איני רואה אפשרות לקבוע את היקף צרכי החינוך של הקטינים. יחד עם זאת, אין הדבר מצדיק לפטור את הנתבע מהשתתפות בהוצאות כאלה, ככל שישנן וככל שתהיינה לעתיד לבוא. מכאן קביעתי כי ככל שהאם תחויב בהוצאות עבור חינוך הקטינים (תשלומים לגן ולבי"ס) יהא על הנתבע להשתתף בחלק יחסי מהסכום, וזאת כנגד הצגת קבלות ממוסדות החינוך (או העירייה). שיעור החלק היחסי יפורט בהמשך.

 

16. סיכום ביניים: היקף הצרכים הכולל של שני הקטינים (ללא הוצאות חינוך) מסתכם ב- 3,500 ₪. מסכום זה יש להפחית את קצבת הילדים, המשולמת לידי האם, כך שהסכום המתקבל הוא 3,200 ₪.

 

17. בשלב הבא יש לקבוע את השיעור היחסי של כל אחד מההורים בנטל לזון את הקטינים, בהתאם ליחסיות של הכנסותיהם הפנויות. הכנסות האם עומדות על כ- 4,100 ₪. מסכום זה עליה לשאת בחלקה בשכר הדירה ובעלויות הקיום שלה עצמה.

 

הכנסות הנתבע נעות בין 3,400 ל- 5,600. התנודתיות נעוצה בהיקף השעות הנוספות של הנתבע. הכנסה זו צריכה לשמש את הנתבע כדי להשתתף במזונות ילדיו מהנישואין השניים ובסיפוק צרכי הקיום שלו עצמו. בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את פוטנציאל ההשתכרות של רעייתו, כאשר לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שחדלה לעבוד בספטמבר 2010 ולכך שאינה מסייעת בפרנסת המשפחה. גם אם כיום מצויה האשה בחופשת לידה, יש להניח כי מדובר במצב זמני בלבד, וכי בתוך זמן קצר תחזור ותיטול חלק בנטל פרנסת המשפחה. לכן, למרות שהנתבע מפרנס שלושה קטינים נוספים, איני סבורה כי יש לראות בו מפרנס יחיד של אותם קטינים אלא יש להביא בחשבון גם את ההשתכרות - ולמצער פוטנציאל ההשתכרות - של רעייתו.

 

כן יש לזכור כי יכולתו הכלכלית של האב נקבעת לא רק על פי ההכנסה בפועל, אלא גם על פי היכולת למצות את כישוריו ולהגדיל את הכנסתו. מדובר באדם בריא בגופו, ואם עיסוקו הנוכחי אינו מביא לו הכנסה מספקת, עליו לחפש תעסוקה אחרת (או תעסוקה נוספת) אשר תאפשר לו לקיים את חובותיו כלפי כל ילדיו (ראו,בע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פ"ד לה(1) 328 (1980). כידוע, אב שעליו לזון את ילדיו, שהם קטני קטינים, צריך להתאמץ עד קצה גבול יכולתו כדי שיעמוד בחובותיו לזון את ילדיו (ע"א 364/62 דגני נ' דגני, פ"ד יז (3) 1989).

 

לאור מכלול השיקולים שפורטו לעיל, אני רואה לנכון לקבוע כי הכנסתה הפנויה של האם גבוהה אך במעט מהכנסתו הפנויה של הנתבע ונטל החיוב במזונות יתחלק כך שהנתבע ישא ב- 45% מצרכי הקטינים, בעוד חלקה של האם עומד על 55% מצרכיהם.

 

18. בשלב השלישי יש ליישם את שיעור הנטל על המקרה הספציפי, על פי העקרון של "קופה משותפת" רעיונית. במקרה דנן, הנתבע אינו מקיים מפגשים עם הקטינים, אינו מקדיש להם תשומת לב ואינו מספק את צרכיהם בכסף או בשווה כסף. לכן כדי למלא את חלקו באותה "קופה משותפת" עליו לשלם לידי האם את מלוא החלק היחסי שמיוחס לו מתוך צרכי הקטינים, כלומר 45% מתוך 3,200 ₪. התוצאה המתקבלת היא כי החיוב של הנתבע עומד על 1,440 ₪ לחודש.

 

19. יצוין, כי איני רואה מקום לשלול את מזונות הקטינים בשל העדר מגע עם הנתבע. המדובר בילדים צעירים ביותר שגדלו לתוך נסיבות משפחתיות מורכבות. לא שוכנעתי כי הנתק בינם לבין הנתבע נובע מהתנגדות הקטינים עצמם לקשר עם הנתבע. ככל שהסיבה נעוצה בגורמים אחרים, אין לבוא על כך חשבון עם הקטינים. לא הקטינים הם שיצרו את המצב המשפחתי המורכב, שככל הנראה מעיב על הקשר ביניהם לבין הנתבע. יש לקוות כי למרות הנסיבות המשפחתיות הסבוכות, יצליח הנתבע למצוא את הדרך לחדש את הקשר עם הקטינים ולהוות דמות משמעותית עבורם.

 

20. בסיכום הדברים, אני מחייבת את הנתבע לשלם לקטינים מזונות בסך כולל של 1,440 ₪ בחודש.

 

המזונות ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הילדים.

 

החיוב הינו החל ממועד הגשת התביעה (4.2.2010), בניכוי הסכומים ששולמו בהתאם להחלטה בדבר מזונות זמניים. פריסת התשלום לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד לפסיקת המזונות הזמניים תיעשה בהתאם להחלטה מיום 25.7.2010.

 

המזונות ישולמו עד לכל 10 בכל חודש עבור מזונות החודש השוטף.

 

סכום המזונות הנ"ל יהא צמוד למדד המחירים לצרכן אשר בסיסו המדד שפורסם ביום 15/04/11 והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים, ללא חיוב רטרואקטיבי בהפרשי הצמדה למדד.

 

הסכום הנ"ל ישולם לידי האם, עד מלאות לכל קטין גיל 18 שנה או סיום התיכון, לפי המאוחר. בתום מועד זה ועד תום השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי של הקטין, יעמוד סכום המזונות בגובה של שליש מהסכום ששולם באותה עת עבור אותו קטין, לפי אותם תנאי הצמדה.

 

בנוסף, יישא הנתבע במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי קופ"ח, כאשר דבר הצורך הרפואי יובא לידיעת האב 7 ימים מראש, למעט מקרה חירום. כל תשלום שיידרש לשלם הנתבע, ישולם כנגד קבלות.

 

בנוסף, יישא הנתבע ב- 45% מהתשלומים לגן ולבית הספר עבור הקטינים, וזאת כנגד הצגת קבלות ממוסדות החינוך (או העירייה).

 

בכך מסתיים הדיון בתיק זה."