האם אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו?

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

ש' שילה גורס בספרו {פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, כרך ראשון, עמ' 87}:

"האם אפשר לו לאדם להסתלק מהסתלקותו? לדעתנו, אין אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו. עם הסתלקותו הוא חדל להיות בעל מעמד לעניין אותו עזבון, ואין לטעון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. זה לדעתנו, המצב המשפטי לנוכח חוק הירושה, שאיננו מזכיר את אפשרות החזרה מן החזרה..."

פרשנות זו התקבלה בחלק מהפסיקה אשר סברה כי אכן המדובר בפעולה משפטית בלתי-הדירה החל מן השעה בה שוכללה {ראה למשל ת"ע (ת"א) 110640/08 נ' א' נ' מ' ז', פורסם באתר נבו (03.05.10); תמ"ש (ת"א) 82221/96 זעפרני נ' שלאבף פורסם באתר נבו (28.03.00)}.

ואולם, נשמעה גם דיעה שונה. כך למשל, קבעה כב' השופטת רות רונן ב- ת"א (ת"א) 2548/02 {חסן סעדיה ואח' נ' חן יעקב ואח', פורסם באתר נבו (15.03.07)} כי ניתן לבטל את פעולת ההסתלקות, בהיותה פעולה משפטית, עת הוכח כי המדובר בפעולה "למראית עין" ותוך התחקות אחר הפרשנות הנכונה של פעולת ההסתלקות {להרחבה ראה גם הפרק העוסק בפגם ברצון היורש שהסתלק מהעזבון}.

ב- המ' (יר') 21192/97 {יוסף סקלצקי נ' סימה איצקס, פורסם באתר נבו (20.07.95)} קבעה כב' השופטת אור, כי אין מניעה להחיל את דיני המתנה על ההסתלקות. משמע: המסתלק יכול לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה בכפוף להוראת חוק המתנה {להרחבה בעניין זה ראה הפרק העוסק בתצהיר ההסתלקות ודיני המתנה}.

ב- ת"א (חי') 586/01 {הנייה אסעד ליבנאוי נ' עבד אלטיף אסעד ליבנאוי, פורסם באתר נבו (02.01.13)} חלק כב' השופט נאמן על פרשנותו של ש' שילה בספרו לעיל, וסבר כי האמור בסעיף 6(ב) לחוק הירושה נועד כדי לשלול האפשרות שילדי המסתלק יבואו במקומו - כפי שנקבע אכן מאוחר יותר בסעיף 15 לחוק הירושה.

באשר לאפשרות חזרה מהסתלקות, סבר הוא כי הדבר ניתן וזאת מאחר וצו הירושה אינו קובע את הזכויות אלא הוא דקלרטיבי בלבד כך "שאין סיבה לשלול חזרה מההסתלקות רק בשל כך שכבר הוצהר מה שהוצהר לגבי זכות היורשים, וכשם שהצהרה כזו יכול שתשתנה אם מתגלה יורש נוסף, כך יכולה היא להשתנות בעקבות חזרה מהסתלקות".

לדעת כב' השופט נאמן, רק אם שינה מי מהיורשים את מצבו לרעה על יסוד הסתלקות או שכבר חולק העזבון - לא תהא אפשרות של חזרה מהסתלקות.

ב- ע"א 513/98 {יפה דוד נ' יצחק גביש, פ"ד נג(2), 385} דן בית-המשפט במקרה בו הסתלק הבן מהעזבון לטובת אשת אביו לאחר שזו התחייבה להעביר לו את רכושה לאחר פטירתה - התחייבות בה לא עמדה. בית-המשפט קבע כי לבן לכאורה קמה הזכות לבטל את ההסכם לנוכח ההפרה.

ב- ת"ע 110681/08 {א' נ' צ' ואח', פורסם באתר נבו (01.07.11)} נדון מקרה דומה בו לא גילה אביו של התובע כי חתם על צוואה המנשלת אותו מעזבונו, עת חתם הוא על תצהיר התחלקות מעזבון אימו לטובתו. בית-המשפט קבע כי ניתן לחזור מהסתלקות אם נפל פגם בהסכמת המסתלק על-פי אחת מעילות הביטול כגון: עושק, טעות, הטעיה והפרת חובת תום-הלב {וכפי שניתן לראות בהרחבה בפרק העוסק בפגם ברצון היורש שהסתלק מהעזבון}.

ב- ע"א 2041/05 {דוד מחשקשווילי ואח' נ' רחל מיכקשווילי ואח', פורסם באתר נבו (19.11.07)} בית-המשפט קבע כי ניתן לבטל הסתלקות על יסוד טענות של השפעה בלתי-הוגנת או מכוח עילות הביטול על-פי חוק החוזים. וכדברי בית-המשפט:

"הדין הכללי החל, ככל שמדובר בהסתלקות מעזבון, הוא חוק החוזים.... בבסיס הלכה זו, עומדת התפיסה לפיה הסתלקות מעזבון נחשבת "פעולה משפטית" במובנו של סעיף 61(ב) לחוק החוזים (ראה רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו ואח', פ"ד נג(3), 97, 108 (להלן: "עניין דשת"); וכן ראה דברי הנשיא שמגר בפרשת סיטין: "לדידי, האכסניה הראויה יותר לבחינת תוקפה של הסתלקות מירושה במסגרת המשפט הפרטי הינה דרישת תום-הלב המופיעה בסעיף 39 לחוק החוזים והמוחלת על הסוגיה שבפנינו מכוח סעיף 61 לחוק זה."

הוסיף בית-המשפט וקבע:

"... כתב הויתור מהווה, "פעולה משפטית" עליה חלים דיני החוזים, ובכללם ההוראות העוסקות בפגמים שנפלו ברצון המתקשר, המקימים עילה לביטול ההתקשרות. כפי שניתן לראות - השימוש בסעיף 61 כ"צינור יבוא" נעשה הן בפרשת סיטין והן בעניין דשת לצורך החלתה של דרישת תום-הלב. אין צורך לומר כי השימוש בסעיף זה אינו מוגבל רק לעניין תום-הלב והוא מחיל את כל הוראות חוק החוזים על פעולות משפטיות שאינן בבחינה חוזה."

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.