מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון
הזכות לרשת מתגבשת רק בעת מותו של המוריש/המצווה, שהרי רק במותו עובר עזבונו ליורשיו. רק במותו זכאים הטוענים לרשת להגיש בקשה לצו ירושה/לצו קיום צוואה, וזכאים המתנגדים למתן צו ירושה/צו קיום צוואה, להגיש התנגדות.
יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- עמ"ש 14981-09-11 (פלוני נ' פלונית (חסויה), מיום 28.01.13) לפיהם:
"למערערים אין כלל מעמד לפנות לבימה"ש בתובענה להצהיר על צוואה כבטלה, במהלך חיי המצווה, שכן אין להם כל זיקה משפטית ו/או אחרת לרכוש, כשלכל היותר יש להם ציפייה או תקווה לזכות בו לאחר אריכות ימי המצווה, ציפייה או תקווה שלא ברור כלל אם יתגבשו, שכן הם מתגבשים רק בעת המוות של המצווה לגבי הצוואה שתהיה בתוקף בעת מותו... המערערים לא הצביעו על זכות קנויה או מצב הראוי לשריון בפס"ד הצהרתי, ולהיפך, אין להם זכות כזו ואין מקום לשריין להן 'זכות' שאינה קיימת."
יודגש, כי הכרה בזכות תביעה כאמור, מהווה פגיעה בעקרון החופש לצוות.
ב- ת"ע (ת"א) 62425-03-24 (פלוני נ' האפוטרופוס הכללי ואח', מיום 19.08.24)) נדונה השאלה האם קיימת עילת תביעה לביטול צוואה כאשר המצווה עודו בחיים?
בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה כי טענות המשיב 2 בתביעתו יכולות להתברר רק לאחר אריכות ימיו ושנותיו של האב ולא בחייו. לצוואה אין כל תוקף משפטי בחיי המצווה. רק לאחר מות המצווה, וככל שהוגשה התנגדות, ניתן יהיה לקיים דיון ענייני בשאלת תוקפה של צוואה.