נפקותה של חובת הפרסום בענייני ירושה והשלכותיה

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

סעיף 67 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

 

"67. הגשת התנגדויות (תיקון התשנ"ח)

הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יודיע על כך הרשם לענייני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות; כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לענייני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו."

 

תקנה 303 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - שהופיעה בפרק כ"ג: ירושה {פרק כ"ג לתקסד"א בוטל עם כניסתן לתוקף של תקנות הירושה, התשנ"ח-1998} - קובעת כדלקמן:

 

"303. פרסום

הודעה על הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום תפורסם ברשומות ובעיתון יומי, ורשאי בית-המשפט או הרשם לפטור מפרסום בעיתון יומי או להורות על פרסומים אחרים; הודעה כאמור תכלול הזמנה להגשת כתב התנגדות תוך מועד שלא יפחת משבועיים מיום הפרסום."

 

תקנה 17 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:

 

"17. פרסום (תיקונים: התשס"א, התשע"ה)

הודעה על הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום תפורסם בעיתון יומי אחד וכן ברשומות; ההודעה בעיתון היומי תכלול הזמנה להגשת כתב התנגדות בתוך תקופה של שבועיים מיום הפרסום בעיתון היומי או תקופה ארוכה יותר, לפי קביעת הרשם לענייני ירושה; הוצאות הפרסום יחולו על המבקש ואולם ניתן למבקש פטור מחובת תשלום אגרה לפי תקנה 4 לתקנות הירושה (אגרות הרשם לענייני ירושה), התשנ"ח-1998, יחולו הוצאות הפרסום על הממונה הארצי."

 

על חשיבות הפרסום ונפקותו ניתן ללמוד מפסקי-הדין המפורטים להלן {העוסקים בעניין שונה אך קשורים לענייני צוואה וירושה} אך כולם מדגישים את חשיבותה של ההודעה ברבים {הפרסום} ואת התוצאות החמורות של היעדר פרסום.

 

ב- ע"א 110/89 {הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה נ' גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992)} המערער הגיש נגד המשיב תובענות כספיות וזכה בהן. לגביית החובות הפסוקים פתח המערער בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיב. המערער לא הצליח לגבות את חובו בתיק ההוצאה לפועל ואולם לאחר חקירה ודרישה נודע למערער, כי המשיב הינו היורש היחיד של אימו המנוחה וכי על שמה של האחרונה רשומים נכסי מקרקעין.

 

לפיכך, פנה המערער לבית-המשפט המחוזי בבקשה להצהיר כי זכויות הבעלות בנכסי המנוחה שייכות למשיב. עוד ביקש המערער להטיל עיקול על נכסי המקרקעין. בדחותו את הערעור קבע כב' הנשיא {כתוארו דאז} מ' שמגר:

 

"4. דעתי היא, כי אין לברר ענייני ירושה במסגרת תביעה לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל. על ענייני ירושה להתברר על-פי הדינים וסדרי הדין החלים לגבי ירושה... לצורך בירור זהותם וחלקם של היורשים... נקבע הליך מסודר, אשר נועד להביא לידיעת הציבור דבר מותו של אדם ודבר קיומו של טוען לזכות בעזבון... ההליך שנקט המערער אינו משיג מטרה זו של פרסום ברבים ומתן הזדמנות להגיש התנגדויות... ייתכן כי יש טוענים נוספים לעזבון, אם יורשים על-פי דין ואם יורשים על יסוד צוואה. זו-אף-זו, ייתכן שלמנוחה היו נושים... וגם אלה כמובן אינטרס לדעת על העזבון ולתבוע סילוקם של החובות מן העזבון..."

 

ב- ע"א 3706/91 {יוסף שאולוב נ' פרייקה שאולוב ואח', פ"ד מז(2), 865 (1993)} המשיבה הגישה בקשה לתיקון טענות בעניין שם המנוחה ומספר תעודת הזהות שלה. דבר התיקון לא פורסם בכל עיתון שהוא וכן לא פורסם בילקוט הפרסומים. בהקשר זה כב' הנשיא {כתוארו דאז} מ' שמגר קבע:

 

"טענותיו של המערער הן שתיים... השניה, וזו טענתו העיקרית של המערער, היא, כי היתה חובה על המשיבה לפרסם את הבקשה המתוקנת לקיום צוואה. משלא עשתה כן, אין כל תוקף לצו הקיום ויש לבטלו, שכן המשיבה לא מילאה אחר תקנה 303 לתקנות סדר הדין האזרחי...

 

כפי שצויין, טענתו השניה של המערער מתייחסת לאי-מילוי חובת הפרסום, הקבועה בתקנה 303 לתקנות סדר הדין האזרחי, בכל הנוגע לבקשה המתוקנת לקיום הצוואה...

 

חובת הפרסום מהווה נדבך מרכזי בהליך של מתן צו הקיום, שכן, כפי שצויין, דין מתן צו הקיום כדין פסק-דין חפצא, התקף כנגד כל העולם. מן הראוי שלפני מתן פסק-דין שכזה תקום זכות התנגדות לכל הנוגעים בדבר, והיא אף תוכל להיות ממומשת.

 

זו היתה גם גישת המחוקק בחוקקו את סעיף 67 לחוק הירושה, הקובע את חובת הפרסום הבקשה לממתן צו ירושה או צו קיום צוואה, מחד גיסא, ואת הזכות "כל המעוניין בדבר" להגיש התנגדותו במועד שנקבע, מאידך גיסא. זכות התנגדות שכזו איננה בת תוקף, אלא-אם-כן ניתן פרסום נאות של הבקשה לצו הקיום, שכן אינך יכול להתנגד לבקשה שעליה אינך יודע. גישה זו נכונה במיוחד בתחום של דיני הירושה, שכן מותו של המנוח מונע כל אפשרות לערוך בירורים עובדתיים בנוגע לעזבון... מטרתה של התקנה, כפי שבאה לידי ביטוי גם בסעיף 67 לחוק הירושה, אינה מתמלאת במקרה שלפנינו.

 

כזכור, בקשתם הראשונית של המשיבים לצו הקיום התייחסה למנוחה שפרה שאולוב, והיא פורסמה כקבוע בתקנה 303 הנ"ל. אולם לאחר הפרסום נענה בית-המשפט לבקשתה של המשיבה ותיקן את שם המנוחה בבקשה לצו הקיום לשפרה רחמינוב (שאולוב). תיקון זה לא פורסם, ומשכך, ניתן צו הקיום בבית-המשפט המחוזי על שם אחר מזה שפורסם בעיתונות וברשומות. במילים אחרות, דבר הגשת הבקשה למתן צו הקיום שניתן בסופו-של-דבר - לא פורסם, בניגוד להוראותיה של תקנה 303 הנ"ל. היעדר הפרסום אודות הבקשה המתוקנת גרם לכך שבעלי עניין, אשר היו מעוניינים להתנגד לצו הקיום במתכונתו המתוקנת, לא ידעו כלל אודות הגשת הבקשה למתן צו קיום הצוואה של המנוחה, וממילא נשללה מהם הזכות להתנגד למתן צו הקיום המבוקש..."

 

זאת ועוד. סעיפים 24 ו- 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל {הדברים האמורים להלן יפים אף לעניינו בהתאמה} קובעים כדלקמן:

 

"24. פרסום צו כינוס ואסיפת נושים (תיקון התשמ"ג)

הודעה על מתן צו כינוס - ואם הוחלט על כינוס אסיפה כללית של נושים כאמור בסעיף 26, גם על מועד האסיפה - תפורסם ברשומות ובעיתון בדרך שנקבעה; ההודעה תפרט את שם החייב, מענו ומשלח ידו, יום מתן הצו, בית-המשפט שנתנו ותאריך הבקשה.

 

71. חובות בני תביעה (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)

(א)...

(ב) נושה רשאי להגיש תביעה חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר..."

 

מן הראוי לציין, כי על-פי הוראת סעיף 24 לפקודת פשיטת הרגל, אין צורך להמציא את הבקשה או את צו כינוס הנכסים לכל אחד מנושי החייב, אלא די בפרסום ההודעה על דבר מתן הצו, ברשומות ובעיתון יומי. פרסום כאמור יוצר "חזקת ידיעה". חזקת ידיעה כאמור שקולה כנגד ידיעה ממש {דבריו של בית-המשפט ב- פש"ר (מחוזי חי') 55224-06-15 בודס יפה נ' הכונס הרשמי, פורסם באתר נבו (21.11.17). במקרה זה בית-המשפט קבע כי "אין מניעה לתת צו הפטר לכל החובות הן לנושים שידיעתם היא ידיעה בפועל וגם לגבי הנושים שידיעתם היא ידיעה קונסטרוקטיבית"}.

 

ב- רע"א 6610/97 {בנק הפועלים בע"מ נ' הכנ"ר, תק-על 1997(1), 94 (1998)} נפסק:

 

"אי-ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות וממילא גם לא ניתן לראות באי-דיווח חייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל חוסר תום-לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו."

 

מן האמור לעיל יוצא, איפוא, כי פרסום דבר מתן צו כינוס הנכסים בהתאם להוראת סעיף 24 לפקודת פשיטת הרגל, יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית אצל נושי החייב, אשר כמוה כתחליף המצאה.

 

זאת ועוד. התכלית של סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל הינה ליצור מסגרת של זמן להגשת תביעות החוב, במטרה לייעל ולקדם את הליך פשיטת הרגל/הפירוק ולדעת בתום התקופה, מהי מצבת החובות הלכאורית של החייב/חברה ומי הם נושיו/ה {ראה למשל ע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית ירושלים נ' מלונות רותם, פורסם באתר נבו (21.08.12); פר"ק (מחוזי מרכז) 19290-03-20 רסטקס בע"מ נ' עו"ד יריב שי (מפרק), פורסם באתר נבו (19.11.20)}.

 

המועדים להגשת תביעות החוב הם דרישה מהותית ולא טכנית. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט בעניין מלונות רותם שלעיל:

 

"מכל מקום, העובדה כי המחוקק בחר לעגן את המועד להגשת תביעת חוב בחקיקה ראשית וכחלק מתיקון חקיקה רחב יותר, כאשר קודם לכן המועד היה מעוגן רק בחקיקת-משנה (ראה תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל) מלמדת כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודה אינה בעלת משמעות טכנית בלבד. מדובר בהוראה מהותית שעשויה להיות לה חשיבות רבה לאופן התנהלותם של הליכי חדלות פירעון."

 

לסיכום, התכלית העומדת ביסוד פרק הזמן להגשת תביעות החוב {ובעניינו התנגדות לבקשה למתן צו ירושה/צו קיום צוואה} היא ייעולו וקידומו של הליך פשיטת הרגל, באופן שקיימת תקופת זמן ברורה ומוגדרת להגשת תביעות חוב {ובעניינו - הגשת כתב התנגדות}, כך שכל המעורבים בהליך יוכלו להעריך את מצב הדברים לאשורו, באופן שבחלוף המועד להגשת תביעות החוב {ובעניינו כתב התנגדות} ידעו הנושים {ובעניינו - היורשים על-פי דין המפורטים בבקשה לצו ירושה/לצו קיום צוואה} את מצבם ולא יאלצו להתמודד עם נושים אחרים "שהתעוררו" מאוחר. אי-לכך, איחור במועד הוא פגם מהותי ולא פגם טכני.

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.