האם היקף העזבון הוא בגדר תובענה "שעילתה סכסוך בקשר לירושה" כאמור בסעיף 1(6)(ה) סיפא לחוק?

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

סעיף 1(6)(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

 

"1. הגדרות (תיקונים: התשנ"ו, התשנ"ח, התשס"ט, התש"ע)

בחוק זה, "ענייני משפחה" - אחת מאלה:

...

(6) תובענה לפי חוקים אלה:

...

(ה) חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו..."

 

השאלה האם היקף העזבון הוא בגדר תובענה "שעילתה סכסוך בקשר לירושה" כקבוע בסעיף 1(6)(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה לא הוכרעה בפסיקת בתי-המשפט וקיימות מספר גישות בעניין זה.

 

יחד עם זאת, בכל מקרה ומקרה ההכרעה תלויית נסיבות המקרה ובמספר גורמים וכפי שהיטיב לתאר בית-המשפט ב- רע"א 5267/14 {לוין נ' שיוביץ, פורסם באתר נבו (05.10.14); ייקרא להלן: "עניין לוין"}:

 

"סיווגו של עניין כנתון לסמכות השיפוט של בית-משפט רגיל או של בית-משפט לענייני משפחה לעיתים אינו פשוט, שכן ישנם מצבים המשלבים יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך בקשר לירושה גם יחד. לצורך סיווג הסמכות יש לבחון מהו היסוד הדומיננטי בסכסוך - זה האזרחי או זה ה"ירושתי". במלאכת איתור היסוד הדומיננטי, לבד מבחינת נתונים אובייקטיבים, כאופי הסכסוך והקשרו לפטירת המנוח, ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את האופן שבו הצדדים עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם, האם כסכסוך הקשור לירושה או שמא כמחלוקת שעיקרה אזרחית, ואשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה שיפוטית אזרחית רגילה."

 

ב- רמ"ש {פלונית נ' אלמוני ואח', טרם פורסם (19.06.19)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה, במסגרתה נקבע כי התובענה נתונה לסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה ואין להעבירה לבית-המשפט המחוזי.

 

המבקשת היא אלמנתו של המנוח, אחיו של משיב 1. משיבה 2 היא אשתו של משיב 1.

 

המשיבים הגישו תביעה בבית-משפט לענייני משפחה למתן סעד הצהרתי כי בקשר למקרקעין ומגרש.

 

המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על-הסף וטענה כי התביעה עניינה בעלות במקרקעין וכי בין הצדדים אין כל קרבה משפחתית ואין המדובר בסכסוך משפחתי. בנסיבות אלה טענה המבקשת כי לבית-המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתובענה, ויש להעבירה לבית-המשפט המחוזי, שהוא בעל הסמכות העניינית לדון בה.

 

המשיבים הגישו תגובה במסגרתה טענו כי לבית-משפט לענייני משפחה הסמכות העניינית והבלעדית לדון בתובענה הואיל ומדובר בתביעה אשר צד לה הוא עזבון וכי המדובר בסכסוך משפחתי.

 

בית-המשפט לענייני משפחה דחה הבקשה בקובעו, בין השאר, כי במקרה הנדון המשיבים עתרו להוציא מכלל נכסי העזבון את זכויות המנוח במקרקעין נשוא התובענה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

 

במסגרת בקשת רשות הערעור טענה המבקשת, בין השאר, כי טענתם העיקרית של המשיבים בכתב התביעה היא כי מלכתחילה נרכשו המקרקעין מכספי המשיבים בלבד אולם מסיבותיהם שלהם, רשמו חלק מהזכויות על שם אחיו של המשיב; כי התביעה בבית-משפט לענייני משפחה לא מכוח היות המשיבים יורשים אלא מכוח סיכום שערכו כביכול עם המנוח לפיו המקרקעין יירשמו על שם המנוח למראית עין בלבד; כי המבקשת והמשיבים אינם צדדים קרובים כהגדרת המונח בחוק בית-המשפט לענייני משפחה; כי הסכסוך בין הצדדים לא קשור כלל לירושת המנוח אלא נעוץ בהסכם - שהיה או לא היה - בין המנוח למשיבים.

 

מנגד, המשיבים טענו, כי לבית-המשפט לענייני משפחה קמה סמכות לדון בתובענה שעניינה בעלות במקרקעין, ככל שנקבע כי עילת התובענה סכסוך בקשר לירושה; כי הסעד הנדרש בתובענה הוא להוציא מכלל נכסי עזבון המנוח את זכויות המנוח במקרקעין; כי מחלוקת זו היא בסיסית ונוגעת לעניין היקף ירושת המנוח והעזבון הנובע מהירושה ולכן נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה.

 

בית-משפט של ערעור נתן רשות ערעור ודן בבקשה כבערעור. בית-משפט של ערעור דחה את הערעור בקובעו כי התשובה לשאלה האם עילת התובענה היא בגדר תובענה "שעילתה סכסוך בקשר לירושה" היא חיובית וכפי שקבע בית-משפט לענייני משפחה. וכדבריו:

 

"14. נבחן תחילה את עילת התובענה קמא ונסיבות היווצרותה. העילה נוצרה למעשה ביום בו רשם לכאורה (ועל-פי הנטען) המשיב את הזכויות במקרקעין על-שם אחיו (המנוח). רישום זה נעשה עוד בחיי המנוח ולפי דברי המשיב עצמו (כאמור בכתב התביעה בתיק קמא), לעובדת היות המנוח אחיו משקל רב בהחלטתו לבצע הרישום כאמור. אחיו המנוח התגורר עימו ושררו בין האחים יחסי אמון חזקים. לא מדובר בשני אנשים זרים או אפילו חברים, אלא במערכת יחסים הדוקה ורבת שנים בין שני אחים, אשר התגוררו יחד. המבקשת אף גידלה את ילדי המשיבים וכולם היו מעורבים אחד בחיי השני (כאמור בכתב התביעה בתיק קמא).

 

15. לאור האמור לעיל, רב הסיכוי כי ככל שהיה הסכסוך מתגלע בין האחים עוד בחיי שניהם, הוא היה מתברר במסגרת בית-משפט לענייני משפחה בשל היותם "בני משפחה" והזיקה המשפחתית החזקה הנוגעת לסכסוך (עילת התביעה סכסוך בתוך המשפחה), שהיא סממן דומיננטי במקרה דנן המכריע לטובת סמכותו של בית-משפט לענייני משפחה כאמור (ראו בנדון גם - רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4), 337, 344).

 

16. המחלוקת דהיום, לאחר פטירת המנוח ובנוגע לעזבונו, נסובה סביב דרישת המשיבים להוציא המקרקעין מהיקף נכסיו של עזבון המנוח ולקבוע בפסק-דין הצהרתי כי המשיבים הם הבעלים של המקרקעין. הפכתי והפכתי הן בכתבי הטענות בבקשת רשות הערעור דנן והן בכתבי הטענות בתובענה קמא, ואף עיינתי בכתב התביעה בתובענה לפינוי מושכר שהגישה המבקשת נגד המשיבים, ולא מצאתי הסבר כלשהו לסיבת פרוץ הסכסוך דווקא כעת.

 

17. מועד פרוץ הסכסוך מהווה נדבך נוסף בהחלטה על סמכותו של בית-המשפט המתאים לדון בתובענה קמא לאמור, כי ככל שההליך המשפטי נפתח אך לאחר פטירת המנוח, מתחזקת ההנחה כי לסכסוך ה"ירושתי" תרומה משמעותית ליצירתה של עילת התביעה, ובית-המשפט לענייני משפחה ירכוש סמכותו ביתר שאת.

 

18. עיון מדוקדק בכתבי הטענות ילמדנו, ואני נוקט כאן לשון זהירה מאחר שמדובר בסברה בלבד, כי המשיבים טענו כי בנם שלהם מעורב לכאורה בסכסוך ובחר לצדד בדודתו, המבקשת, תוך שהוא נוקט לכאורה כלפי הוריו המשיבים צעדים להרתיעם מלהמשיך לעסוק בסכסוך.

 

19. אין בכוונתי להתערב במסגרת פסק-דין זה במערכת היחסים בין המשיבים לבנם, אולם מקריאת הדברים ניתן להיווכח כי הסכסוך הנדון מחייב טיפול במסגרת בית-המשפט לענייני משפחה. ודוק - מכתבי הטענות עולה כי המבקשת נותרה ערירית והמשיבים ובני ביתם הם כל משפחתה. המשיבים עצמם ציינו שהם עדיין אוהבים אותה ורוצים בטובתה.

 

המבקשת חייתה עם המשיבים עשרות שנים, גידלה את ילדיהם וחלקה עימם את חייה. זאת בנוסף לאמור לעיל בדבר מעורבותו הלכאורית של בנם של המשיבים, מהווה נדבך נוסף המחזק את הטענה כי מדובר בסכסוך בעל אופי משפחתי יותר מאשר "אזרחי רגיל".

 

ראוי בנקודה זו לצטט מדבריו של כב' השופט סולברג בעניין לוין, פיסקה 29, שכאילו נכתבו למקרה דנן על נסיבותיו, כדלקמן:

 

"יתר-על-כן, גם שיקולים הנוגעים למומחיותו של בית-המשפט לענייני משפחה ולמקצועיותו בתחום הסוגיות שיידונו, באופי הסכסוך ומיהות הצדדים, מטים את הכף לכך שעדיף כי הפרשה תידון לפניו. מדובר בסכסוך בעל אופי משפחתי, בין אחיינים לבין דודתם באשר לעזבון המנוחה, אם הדודה וסבתם של האחיינים, המחייב רגישות מיוחדת למרקם העדין של יחסי המשפחה. נראה כי אופיו המשפחתי של הסכסוך הוא המפתח להבנת התיק בכללותו, עד כי לבית-המשפט לענייני משפחה יתרון בשל מומחיותו, ובשל הגורמים המקצועיים העומדים לרשותו, על פני הערכאה האזרחית הכללית. אף-על-פי שהצדדים אינם "בני משפחה" כלשון סעיף 1(2), נראה כי להכרעה בתיק העיקרי, כמו גם להתנהלות ההליך עצמו, עלולות להיות תוצאות קשות הרבה יותר מאשר אם היה מדובר בסכסוך בין צדדים זרים אחד לשני..."

 

20. לאור כל זאת שוכנעתי כי הסמכות העניינית נתונה לבית-משפט לענייני משפחה, ואני מורה על דחיית הערעור..."

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.