הידעת?? הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית

פורסם : 04.07.2019

הדפסת המאמר

שלח לחבר

הידעת?? הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית.

 

הלכה ידועה ומושרשת היא, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת או כאשר הגרסה העובדתית שהתקבלה אינה עומדת במבחן השכל הישר.

 

הטעם להלכה זו נעוץ בכך שלערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור כמי שהתרשמה מהעדים ומדבריהם באופן ישיר {ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ, תק על 2004(1), 288 (2004); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, תק על 2004(2), 3408 (2004)}. ואולם, לכלל זה קיימים חריגים:

 

"אמנם ככל שמדובר בממצאים העובדתיים של הדרגה הראשונה אין דרגת הערעור נוטה להתערב, דרך כלל, וזו ההלכה הפסוקה. עם-זאת כבר פסקנו לא אחת שאם הממצאים אינם מתיישבים עם הראיות האמינות שהוצגו בפני בית-המשפט, או שנפלה טעות עקרונית, היורדת לשורש הדברים, בהערכת העובדות המוכחות כי אז לא זו בלבד שערכאת הערעור רשאית, אלא יש והיא נדרשת להתערב גם בממצאים עובדתיים של הדרגה הראשונה."

{ראה ע"א 56/82 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה מוסה רחאל, פ"ד מ(4), 29 (1986); וכפי שהיה ב- עמ"ש (חי') 65589-12-18 ע' ע' ואח' נ' א' ע', טרם פורסם (25.06.19); ייקרא להלן: "עניין ע' ע'"}

 

עוד נקבע, כי הכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה, אינו חל לגבי התערבות במסקנות משפטיות מן הממצאים העובדתיים {ראה למשל, ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240 (1993)}.

 

יודגש, כי סעיף 9 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, אשר פורש בפסיקת בית-המשפט כמעניק סמכות רחבה לערכאת הערעור, להתערב בממצאי הערכאה הדיונית, גם על דרך פרשנות שונה של חומר הראיות שעמד לפניה {ראה למשל בע"מ 4383/09 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר נבו (29.06.09)}.

 

בעניין ע' ע' שלעיל בית-המשפט קבע:

 

"17. נקדים ונאמר כי לטעמנו, נפלו טעויות בקביעת העובדות על-ידי בית-משפט קמא, ובהתאמה אף מצאנו כי שגה בהסקת המסקנות המתחייבות מעובדות שונות שהתבררו לפניו, מהתנהלות עדי הקיום ומעדותם, ובעיקר מהימנעותם מלהזכיר בגדרי עדותם הראשית עובדות מהותיות ופעולות שנעשו לכאורה במעמד חתימת הצוואה. עוד נציין, כי לטעמנו, שגה בית-משפט קמא משלא ייחס את המשמעות המתבקשת מהסתירה שבין שלושת המסמכים המשפטיים עליהם חתמה המנוחה, לכאורה, ומצא להתמקד בצוואה לבדה, ובעצם חתימת המנוחה עליה במנותק משאר המסמכים המשפטיים, משל שלא היו, ועל תוקפם של אלה. עוד לטעמנו שגה בית-משפט קמא משביקש ליישב בין הסתירה שבין המסמכים השונים, כאשר הדעת נותנת כי אדם לא יערוך בעת ובעונה אחת שלושה מסמכים משפטיים, המדברים ומלמדים על רצון שונה, כשהאחד מפקיע את כוחם של השניים האחרים, וכל אחד מהם מכוון למועד ביצוע אחר. יתרה-מכך, גם אם ניתן היה לתרץ עריכת אותם מסמכים במעמד אחד, ויש לומר כי הסבר כזה יהא בהכרח בגדר הסבר דחוק, לא הונחו לפני בית-משפט קמא ראיות משכנעות מהן ניתן לייחס למנוחה רצון לערוך את שלושתם, ומהעדויות שנשמעו עלה כי הרעיון מאחורי הכנת ייפוי-הכוח הבלתי-חוזר והסכם זכות הקדימה היה של עד הקיום עו"ד ס', והוא נולד לאחר הפגישה המקדימה שערך עו"ד ב' לבדו עם המנוחה, בעקבותיה פרש למשרדו לשם הכנת הצוואה.

 

נדגיש כאן: צוואתה האחרונה של המנוחה עוסקת בנכס עזבון אחד ויחיד - מלוא זכויותיה במקרקעין, אותן צוותה למשיב. אין בצוואה כל איזכור של זכויות אחרות הכלולות בעזבון כאשר ייפוי-הכוח והסכם זכות הקדימה, אף הם עוסקים באותם מקרקעין בלבד. רוצים אנו לומר, כי ייתכן והיה מקום שלא לראות בשלושת המסמכים כסותרים האחד את השני, אילו הצוואה, למשל, הייתה מכוונת לעזבון המכיל נכסים וזכויות שונות, לרבות אותו נכס מקרקעין, כך שהצוואה עשויה הייתה במקרה כזה להישאר רלבנטית גם לאחר שהמצווה ביקש להעביר זכויות באחד מנכסי המקרקעין ליורש עוד בחייו..."

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.