מהם הדרכים לביטולו של צו קיום צוואה?

פורסם : 11.01.2019

הדפסת המאמר

שלח לחבר

מהם הדרכים לביטולו של צו קיום צוואה?

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

בדיון בבקשה לפי סעיף 72 לחוק הירושה על בית-המשפט לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים:

 

האחד, האם קיימת עובדה שלא הובאה בפני בית-המשפט או הרשם טרם מתן הצו, או קיימת טענה שלא נטענה בפני בית-המשפט בעת שנתן את הצו. במידה שהתשובה לשאלה זו חיובית, יש לתת את הדעת לשאלה האם במידה ואותה עובדה או טענה היתה מובאת בפני בית-המשפט קודם מתן הצו, היה בה כדי לגרום לקבלת צו שונה מזה שניתן.

 

השני, האם ניתן היה להביא את הטענה הכלולה בבקשה לביטול או לתיקון הצו בפני בית-המשפט קודם להגשת הבקשה לביטול הצו. במידה והמבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהיתה לו בדרך-כלל ידחה בית-המשפט את הבקשה אף אם כי הוא אינו חייב לעשות כן ונתון לו שיקול-דעת לקבל בקשה גם אם היא לא הוגשה על-ידי המבקש בהזדמנות הסבירה הראשונה.

 

הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי בשימת מחסום בפני דיון מחודש או בחריגה מכלל סופיות הדיון בתיקון הצו או ביטולו, תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

 

מקרים בהם יוכח כי לא היתה הסתמכות או שינוי מצב לרעה של צדדים שלישיים, ומקרים בהם יוכח כי הנסיבות אינן מלמדות על שימוש לרעה בזכות תוך פגיעה בסופיות הדיון וזאת על-פי מבחני תום-הלב והשיהוי, יבחן בית-המשפט את התקיימות תנאי סעיף 72(א) לחוק הירושה על דרך של פרשנות רחבה ומקלה.

 

בית-המשפט מפעיל שיקול-הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, אולם בפסיקת בתי-המשפט נקבעו אמות-מידה לרבות:

 

הראשון, מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית-המשפט.

 

השני, מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי-הסבירות של הסבר זה.

 

השלישי, האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית-המשפט לביסוס טענותיו.

 

הרביעי, ובעקרון יש לתת את הדעת למהותה, לטיבה ולמשקלה הלכאורי של העובדה או של הטענה החדשה.

 

ב- ת"ע 35356-06-14 {מ' י' נ' ע' ואח', טרם פורסם (28.12.18)} נדונה צוואה בעל-פה אשר ניתנה ביום 15.07.97 על-ידי המנוח בעת שהותו בבית חולים, הצוואה ניתנה בפני שני עדים. המנוח נפטר ביום 16.07.97, זיכרון הדברים נערך ביום 24.07.98 וצו קיום צוואה וצו ירושה ניתן על-ידי בית-המשפט ביום 09.12.97.

 

במקרה הנדון, בית-המשפט נדרש לביטול צו קיום צוואה בעל-פה של המנוח. לטענת המבקשת היא ידעה על צו קיום הצוואה רק בשנת 2010, עת פנתה לביטוח לאומי בעניין קבלת הבטחת הכנסה. לטענתה, אין מדובר בצוואה שכן המנוח לא היה מסוגל להבחין בטיב הצוואה והנהנים על-פי הצוואה לקחו חלק בעריכתה ואף השפיעו על המנוח השפעה בלתי-הוגנת ועל-כן יש לבטל את הצו.

 

בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה כי במקרה הנדון המבקשת לא הצליחה להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיה; היא לא ידעה להציג גרסה עובדתית ומשפטית מלאה; גרסתה היתה כללית וסתמית, נפלו בה פגמים וסתירות פנימיות וכי המבקשת התירה בפני בית-המשפט רושם שלילי ובלתי-מהימן.

 

עוד נקבע, כי גם אם בית-המשפט יקבל את הטענה של המבקשת כי ידעה על צו קיום הצוואה רק בשנת 2010, הרי מאותו זמן ועד להגשת הבקשה ביום 18.06.14 עברו להן ארבע שנים עד שהיא נקטה בהליך לביטול צו קיום הצוואה, כאשר המבקשת לא הצביעה על טעם סביר ומוצדק לאיחור בהגשת הבקשה.

 

עוד נקבע, כי נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן ובפרט שאשת המנוח שהיתה עדה רלבנטית לצוואה נפטרה ואיחור זה מקשה על המשיבים בהבאת חומר ראיות לפני בית-המשפט לצורך הוכחת אמיתות הצוואה.

 

לאור האמור, הבקשה לביטול צו קיום הצוואה של המנוח - נדחתה.

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.