האם יש לראות בצוואת המנוח כהתניה על-פי סעיף 147 לחוק הירושה?

פורסם : 05.08.2018

הדפסת המאמר

שלח לחבר

האם יש לראות בצוואת המנוח כהתניה על-פי סעיף 147 לחוק הירושה?

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם, על-פי חוזה ביטוח, על-פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על-פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".

 

רק מקום שבית-המשפט מגיע למסקנה שלא ניתן לאתר את אומד דעתו של המצווה מתוך הצוואה יפנה הוא לבחון את הנסיבות החיצוניות {ע"א 7631/12 אמסטר נ' קרן קיימת לישראל, פורסם באתר נבו (12.08.18); ע"א 239/89 שרש נ' גלילי, פ"ד מו(1), 861}.

 

ב- תמ"ש (ת"א) 1665-08-17 {פלוני נ' פלונית, טרם פורסם (21.01.18)} המנוח הלך לבית עולמו ביום 00.00.16 ובצוואתו מיום 21.04.15 ציווה את עזבונו לבנו {להלן: "התובע"} ולאלמנת בנו המנוח {להלן: "הנתבעת"} בחלקים שווים ביניהם, זאת לאחר תשלום סכום קצוב לזוגתו. הצוואה קויימה ביום 21.09.16.

 

ביום 06.03.16 שילמה מנורה מבטחים {להלן: "מנורה"} לנתבעת סך 174,361.26 ש"ח כפדיון פוליסת ביטוח חיים מסוג "טופ פייננס" {להלן: "הפוליסה"} זאת בהתאם לדרישתה ולהודעת המנוח למנורה מיום 10.07.14 במסגרתה נקבעה היא כמוטבת היחידה.

 

התובע ביקש לחייב את הנתבעת להשיב לידיו מחצית הסכום ששולם לה עבור פדיון הפוליסה משלטענתו כספי הפוליסה הם חלק מהעזבון וככאלה אמורים היו להשתלם לצדדים בחלקים שווים.

 

מנגד, הנתבעת טענה שבהיעדר הוראה מפורשת בצוואה כספים אלה אינם חלק מהעזבון ובדין שולמו אלה לה בלבד בהתאם להוראות המנוח. כן טענה הנתבעת שקביעת מוטב ספציפי גוברת על הוראה כללית בצוואה ועל רצון המנוח ככל שמשתקף כזה מהצוואה.

 

בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה כי במקרה הנדון דברי המצווה ברורים והצוואה אינה משתמעת לשתי פנים. המנוח גילה דעתו באופן מפורש שצוואתו תחול גם על כספים שהם לבר עזבון, כלומר כספי ביטוח חיים על-פי הפוליסה, ועל-כן אין מקום או צורך להידרש לבחינת הנסיבות החיצוניות. לאור אומד דעתו של המנוח יש לראות את צוואת המנוח כחלה על כספים שהם לבר עזבון וכן שהוראותיה משנות את המוטב שנקבע בפוליסה. וכדבריו של בית-המשפט:

 

"6.1 בסעיף 11.12 לצוואתו הגדיר המנוח את משמעות המונח 'עזבוני' או 'העזבון' כך: "כל הרכוש ו/או הנכסים ו/או הזכויות ו/או טובות ההנאה, מכל סוג שהא שהוא ובכל מקום שהוא - בין במדינת ישראל ובין מחוץ למדינת ישראל - שיש לי ו/או שיהיו לי ו/או יגיעו לי בעת פטירתי ו/או לאחר פטירתי ו/או כתוצאה מפטירתי, לרבות - אך מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל - נכסי דלא ניידי (לרבות - אך לא רק דירתי והמגרשים), נכסי דניידי - מיטלטלין, מכל סוג שהוא (לרבות - אך לא רק - מכוניתי, האוספים, חפציי האישיים, תכולת דירתי וכל מיטלטלין אחרים), וכספים ו/או ניירות ערך כלשהם, לרבות הכספים".

 

6.2 בסעיף 1.11 לצוואתו הגדיר המנוח את משמעות המונח 'כספים' כך: "כל ניירות הערך ו/או הכספים, מכל מין וסוג שהוא, ובכל מקום שהוא - בין במדינת ישראל ובין מחוץ למדינת ישראל - שיהיו בבעלותי בעת פטירתי (לרבות אך לא רק במזומן, בחשבונות בנקים (ובין היתר, אך לא רק, ב: בבנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף 515 רמת החייל; בנק לאומי סניף טרומפלדור ת"א), אצל חברות ביטוח ו/או השקעות ו/או גופים פיננסיים אחרים, בפקדונות, בחסכונות, בקרנות נאמנות, בקופות גמל, בביטוחי מנהלים ו/או בביטוחי חיים, בקרנות פנסיה, או בכל דרך או מקום אחר שהוא), וכספים שיתווספו לעזבון כתוצאה ממכירת נכסים (נידיי ודלא-ניידי), על-ידי מנהל העיזבון".

 

7. מלשון הצוואה עולה שהמנוח לא ציין בצוואתו מפורשות את הפוליסה אך הגדיר את עזבונו ככולל כספים מכל סוג שהוא לרבות כאלה שיגיעו כתוצאה מפטירתו מכל גוף שהוא לרבות אך לא רק מ"חברות ביטוח ו/או השקעות ו/או גופים פיננסיים אחרים, בפקדונות, בחסכונות, בקרנות נאמנות, בקופות גמל, בביטוחי מנהלים ו/או בביטוחי חיים, בקרנות פנסיה, או בכל דרך או מקום אחר שהוא". כלומר שהמנוח גילה דעתו בצורה ברורה, כפי העולה מלשון הצוואה, שצוואתו כוללת אף הוראות ביחס לכספים שהם לבר עזבון.

 

8. יתרה-מכך, בסעיף 3 לצוואתו הורה המנוח "צוואתי זו מבטלת, ביטול גמור ומוחלט, כל צוואה קודמת לצוואה זו, וכל כל מסמך ו/או כתב הוראות קודם ו/או הוראה בעל-פה, שנתתי - אם וכלל שנתתי - בקשר עם מה שייעשה לאחר מותי, ברכושי ו/או בעזבוני ו/או באיזה חלק ממנו". מכאן שעל-פי לשון הצוואה המנוח הורה מפורשות שצוואתו תהווה אף הוראה לשינוי המוטב שנקבע בפוליסה..."

 

עוד נקבע, כי על-פי הוראות הפוליסה, רשאי בעל הפוליסה לשנות את המוטב על-פיה בכל עת ואין בפוליסה תנאי המחייב המצאת ההודעה על השינוי טרם פטירת המנוח, אף אין בה תנאי המחייב המצאת הודעה על השינוי עוד בחיי המנוח. יתרה-מכך בהתאם לפוליסה שינוי המוטב יכול להיעשות באמצעות "צוואה המקויימת". הסייג היחיד הוא לעניין שחרור מנורה מחבות במקרה בו השינוי נמסר לאחר התשלום בפועל למוטב הרשום בעת התשלום, ומכאן ששינוי המוטב באמצעות הצוואה הוא בעל תוקף אף שדבר קיומה נמסר למנורה לאחר פטירת המנוח.

 

זאת ועוד. בנסיבות המקרה דנן, בו הפוליסה אינה מגבילה את שינוי המוטב בכל עת ואף אינה מחייבת המצאת ההודעה בדבר השינוי עוד בחיי המנוח, מצדיקה כיבוד רצון המנוח כפי שהובע בציוויו המפורש בצוואתו ולא יהא זה ראוי או נכון לסכל רצונו מנימוקים פורמליים כגון אישור בכתב של מנורה את השינוי כפי עמדת הנתבעת. ממילא הכספים מכוח הפוליסה שולמו לנתבעת כחצי שנה טרם קיום הצוואה וטרם נודע לתובע על ביצוע התשלום.

 

העובדה שבמקרה הנדון כספי הפוליסה שולמו לנתבעת על-ידי מנורה טרם קיום הצוואה, פוטרת את מנורה מחבות {והיא כאמור לא צורפה כצד להליך על-ידי מי מהצדדים} אך אינה פוטרת את הנתבעת מחובת השבת כספים ששולמו לה מכוח הפוליסה ובפרט שעה שפעלה לקבלת הכספים עוד טרם קויימה צוואת המנוח.

 

בית-המשפט קיבל את התביעה בחייבו את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הנתבע: 87,180.63 ש"ח.

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.