זכות הירושה של ידועים בציבור

פורסם : 28.07.2018

הדפסת המאמר

שלח לחבר

זכות הירושה של ידועים בציבור

מאת: שלומי נרקיס, עו"ד ונוטריון

על-פי הדין הישראלי, מקום שבו מערכת היחסים בין שניים היא כשל בני זוג נשואים, אזי צומחת זכות לכל אחד מבני הזוג לרשת את בן הזוג השני מכוח הדין, חרף היעדרו של קשר נישואין פורמאלי ביניהם. עיקרון זה מעוגן בסעיף 55 לחוק הירושה.

 

הוראת סעיף 55 לחוק הירושה מקנה זכות ירושה על-פי דין לכל אחד מבני הזוג בהתקיים ארבעת התנאים המנויים בגדרו: (1) חיי משפחה. (2) משק בית משותף. (3) היעדר נישואין (זה לזה או לאדם אחר). (4) היעדר צוואה.

 

בחינת מערכת היחסים וטיבה תיעשה מתוך נקודת מבט סובייקטיבית, קרי, כיצד הצדדים ראו את עצמם ואת טיב הקשר ביניהם כאשר כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו המיוחדות לו, מתוך ראיה כוללת של מרכיבי הקשר ומאפייניו, ואף תוך התחשבות בעובדה שאין מערכת יחסים אחת שווה לרעותה: תיתכנה גרסאות שונות ומגוונות של חיי משפחה ומשק בית משותף.

 

עם-זאת, וחרף הגיוון הטבעי במערכות יחסים בין בני זוג, נקבעו מספר מאפיינים עיקריים הנדרשים ככלל להתקיים במערכת יחסים של "ידועים בציבור" על מנת שזו תבוא תחת כנפיו ותחולתו של סעיף 55 לחוק הירושה, מאפייני ליבה, ואלו הם: היבט אינטימי, יחסי אישות; היבט אמוציונאלי; כוונת קביעות וקשירת גורל; היבט כלכלי; וכאמור - גם היעדר נישואין לאדם אחר.

 

כל מקרה - נבחן לגופו, כל קביעה תלויה באופן מובהק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון בפני בית-המשפט.

 

נעיר, כי בפסיקת בתי-המשפט נדונו מקרים שבהם בני זוג הוכרו כ"ידועים בציבור" גם בהיעדר מרכיב של יחסי אישות., או בהיעדר מרכיב של מגורים משותפים, אך במקרים אלו קיומם של יסודות אחרים היה משמעותי וברור.

 

התנאי של "חיי משפחה" בא לבטא במהותו קיום מערכת יחסים אינטימית בדומה לבעל ואישה נושאים, המושתתת על יחסי חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, מערכת יחסים המלמדת שבני הזוג קשרו גורלם זה בזה. סימנים לכך ניתן למצוא במגורים משותפים בחדר שינה אחד, קיום יחסי אישות ובגילוי חיבה כגון באמצעות הענקת מתנות, מכתבים ומחוות אחרות וכיוצא בזה.

 

באשר לתנאי של "משק בית משותף" נפסק כי לרוב מדובר בניהול כלכלי של יחידת מגורים משותפת, ואשר איננו נובע מצורך אישי, נוחות או הסדר הנובע מתוך כדאיות כספית, אלא כפועל יוצא טבעי מטיבם של חיי המשפחה המשותפים בין בני הזוג, בדומה לבני זוג נשואים הקשורים זה לזה בגורל חיים.

 

מדובר על קיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים של בני הזוג כגון לינה, ביגוד, מזון ושאר צרכים, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם מצידו למאמץ אם בכספו ואם בעמלו, כפי יכולתו ואפשרויותיו.

 

משך הזמן המינימאלי הנדרש לקיום אותו קשר עמוק ואיתן בין בני הזוג - אינו קבוע, ומשתנה ממקרה למקרה. קשר ארוך וממושך לא יעיד בהכרח על יחסי ידועים בציבור אם נעדרים ממנו המאפיינים המהותיים הדרושים. ומנגד, גם קשר קצר, יחסית, עשוי ללמד על קשר עמוק כשל בעל ואישה אם מתקיימים לגביו בצורה ברורה המאפיינים הדרושים.

 

עם-זאת, הדעת נותנת כי לרוב יידרש קשר של מספר חודשים לפחות במתכונת משותפת ויציבה על מנת שניתן יהיה לבסס ממצאים בדבר קיומו של קשר עמוק ושותפות גורל קבועה בדומה לזוג נשוי, וקשר על פני זמן קצר מזה יוכל לבסס קביעה בדבר שותפות גורל בהינתן נסיבות ומאפיינים מובהקים, שיצדיקו קביעה שכזו.

 

זאת ועוד. קיום התנאים הנזכרים לעיל צריך להיות מוכח ביחס ליום הפטירה של המנוח-המוריש או ביחס לתקופה בסמוך לפני פטירתו ואין די בקשר שהיה בין בני הזוג בזמן כלשהו בעבר אך חדל להתקיים בסמוך לפטירה. אם קיומו של אחד התנאים הדרושים התערער ולא היה קיים עוד טרם פטירת המוריש - לא יהיה די בקיומו בנקודת זמן בעבר על מנת להקנות זכות ירושה כדין.

 

חשוב להדגיש, כי נטל הראיה להוכיח את טיב היחסים מוטל על כתפי התובע, המבקש ליהנות מזכות הירושה, בבחינת "המוציא מחברו", ועליו להראות כי מערכת היחסים שהתקיימה בין המנוח לבן זוגו בעת פטירתו עולה כדי "ידועים בציבור", על מאפייניו השונים של מונח זה.

 

כאמור לעיל, נקודת הבחינה היא סובייקטיבית, כיצד בני הזוג ראו את עצמם, אך יש לנקוט משנה זהירות ביחס לעמדתו המשוערת של המנוח ביחס ליחסיו עם בת זוגו היות שכבר איננו עימנו, ואינו יכול להעיד בפני בית-המשפט ולהביא את גירסתו ועמדתו. באשר לגירסתו של בת זוגו של המנוח, גם לגביה יש לנקוט בזהירות המתבקשת, בשים-לב לכך שלבת זוגו של המנוח אינטרס רכושי.

 

ב- ת"ע 20528-03-15 {א' א' נ' י' ח' ואח', טרם פורסם (26.02.18)} בית-המשפט עסק בשאלה האם מערכת היחסים שהתקיימה בין התובע לבין המנוחה היתה של "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף" המקנה לו זכות לרשת את עזבונה בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה.

 

במקרה הנדון, התובע והמנוחה הכירו זה את זו לראשונה בשנת 2000, עת שהיו שניהם נושאים לבני זוג אחרים. בשנת 2002 התובע התגרש ומאז לא נישא שוב. בחודש 08/11 המנוחה התגרשה מבעלה.

 

מספר חודשים לפני גירושיה, בשנת 2011, אובחנה המנוחה כחולה במחלת הסרטן. עד פטירתה נאלצה המנוחה לעבור טיפולים שונים. המנוחה נפטרה ביום 20.01.13. המנוחה לא השאירה אחריה צוואה.

 

התובע טען, כי בעת פטירת המנוחה הוא היה בן זוגה. לדבריו, הם חיו יחד כבני זוג במשך משפר שנים קודם לפטירתה, חיו חיים משותפים, שכללו מגורים משותפים לסירוגין, ואשר במהלכם התובע טיפל במשק הבית, ערך קניות, בישל וניקה. יחסיהם אך כללו בילויים וחופשות רבות ברחבי הארץ. יחסי החברות ביניהם התפתחו והפכו ליחסים אינטימיים והחל משנת 2002 כללו גם חיי אישות, בעוד המנוחה נשואה לבעלה.

 

מנגד, הנתבעת - ארבעת ילדיה של המנוחה, טענו כי יש לשלול מכל וכל זוגיות בין התובע לבין אימם המנוחה.

 

בדחותו את התביעה קבע בית-המשפט כי נשמעו בפניו עדויות על אירוע של התגפפות פיזית בין התובע והמנוחה, וכן אחיזת ידיים, הוצגו מספר תמונות משותפות, וכן הוכח שהתובע דאג למנוחה וטיפל בה, ושהה לאורך שנים רבות בקירבתה, גם בחופשות משותפות, והיה לחברה.

 

ברם, לצד עדויות אלה, וכנגדן, בית-המשפט מצא לייחס משקל רב בהרבה לעדויות שהובאו מטעם הנתבעים ביחס להיבט של "חיי משפחה", ולפיהן לא עלו יחסיהם למישור של זוגיות, בוודאי שלא לזוגיות מסוג של ידועים בציבור, ולא נמצא ביחסיהם אלמנט אינטימי רגשי וגופני העולה כדי "חיי משפחה" - לא הוכחה אינטימיות רגשית, לא הוכחה התנהלות זוגית משמעותית. גם החופשות הרבות הוכחו כחופשות מרובות משתתפים.

 

בית-המשפט לא מצא כי עלה בידי התובע להוכיח את התנאי של "חיי משפחה" בינן לבין המנוחה. ניכר דגש טיפולי-חברי ביחסי התובע והמנוחה בשנת החייה האחרונה, אך טיפול חברי, מסור ככל שיהיה, והיכרות ארוכה, אין די בהם כדי לבסס קיומם של "חיי משפחה".

 

בנוסף, לא הוכח בסיס ראייתי המספיק למסקנה בדבר "משק בית משותף" - המגורים המשותפים בין המנוחה והתובע היו בפועל מצומצמים בהרבה ממה שתואר בגרסת התובע, ונעשו על רקע מצבה הבריאותי הקשה, הסופני, של המנוחה, בטרם פטירתה, והתאפיינו בטיפול במנוחה. פרט למגורים המשותפים הקצרים, לא הובאו ראיות ממשיות על קיומו של שיתוף כלכלי-רכושי בין התובע והמנוחה. מנגד, הובאו ראיות על היעדרו של שיתוף כזה, אלא על תמיכה כלכלית של המנוחה בתובע ואי-אישום נכס שרכשה המנוחה על שם התובע. בהינתן כל אלה, בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע קיומו של התנאי "משק בית משותף".

 

בסיכומו-של-דבר, ביית המשפט קבע כי בין התובע לבין המנוחה התקיימה מערכת יחסים חברית, קרובה וארוכה, במסגרתה שהו רבות זה במחיצתו של זה. מערכת היחסים אף כללה עבודה משותפת בחנות של המנוחה וכן בילויים וחופשות יחד עם חברים נוספים ובני משפחה. בשעותיה הקשות של המנוחה, התובע עמד לצידה וליווה אותה לטיפולים ולבדיקות, סייע לה ודאג לה, הן בבית והן בבית החולים, עד יומה האחרון.

 

אף-על-פי-כן, הגם שעלה בידי התובע לבסס קיומו של קשר חברי ארוך בינן לבין המנוחה, בסופו-של-דבר, בית-המשפט לא מצא בחומר הראיות ובעדויות הצדדים, כי הקשר כלל מאפיינים חיוניים ועמוקים הדרושים לביסוסו כ"ידועים בציבור". 

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.