תיקון וביטול צו ירושה וצו קיום צוואה

פורסם : 02.02.2017

הדפסת המאמר

שלח לחבר

תיקון וביטול צו ירושה וצו קיום צוואה

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

תיקון וביטול צו ירושה וצו קיום צוואה, מוסדרים בסעיף 72 לחוק הירושה {ראה גם ת"ע (חי') 32798-07-13 י' ח' נ' י' ח' א' ואח', טרם פורסם (07.08.16)}.

 

ממקרא סעיף 72 לחוק הירושה עולה, כי בית-המשפט רשאי שלא להיזקק לטענה שהמבקשים יכלו להביא אותה, לאחר מתן צו קיום הצוואה ולא עשו כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.

 

בדיון בבקשה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, על בית-המשפט לבחון קיומם של שלושה תנאים מצטברים:

 

הראשון, האם קיימת עובדה שלא הובאה בפני בית-המשפט או הרשם, טרם מתן הצו, או קיימת טענה שלא נטענה בפני בית-המשפט בעת שנתן את הצו.

 

השני, האם במידה ואותה עובדה או טענה הייתה מובאת בפני בית-המשפט או הרשם, קודם מתן הצו, היה בה כדי לגרום לקבלת צו שונה מזה שניתן.

 

השלישי, האם ניתן היה להביא את הטענה הכלולה בבקשה לביטול או לתיקון הצו בפני בית-המשפט קודם להגשת הבקשה למתן הצו או לאחר מכן בהזדמנות הסבירה הראשונה.

 

במידה והמבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, בדרך כלל ידחה בית-המשפט את הבקשה, אם כי הוא אינו חייב לעשות כן והדבר נתון לשיקול-דעתו.

 

ראוי לציין, כי האיחור או השיהוי נמדדים מהיום שבו נודעה "העובדה החדשה" ולא מיום הפטירה.

 

הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי בשימת מחסום בפני דיון מחודש או בחריגה מכלל סופיות הדיון, בתיקון הצו או ביטולו, תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

 

מקרים בהם יוכח כי לא הייתה הסתמכות או שינוי מצב לרעה של צדדים שלישיים, ומקרים בהם יוכח כי הנסיבות אינן מלמדות על שימוש לרעה בזכות, תוך פגיעה בסופיות הדיון וזאת על-פי מבחני תום-הלב והשיהוי, יבחן בית-המשפט את קיום תנאי סעיף 72(א) לחוק הירושה על דרך של פרשנות רחבה ומקלה.

 

בהקשר זה יש לתת את הדעת בין היתר, למהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה, למידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענות החדשות לפני בית-המשפט, להסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי-הסבירות של הסבר זה, לקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים והאם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן ולמידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי הצו המבוקש.

 

נוסחת האיזון בהקשר זה קבעה שככל שההסבר לשיהוי סביר יותר, לא תהווה מידת השיהוי, מכשול, אף אם מדובר באיחור של שנים {ראה למשל עמ"ש (חי') 13757-05-10 מ.י. נ' ש.כ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.10.10)}.

 

היו מקרים שתוקנו צווי ירושה או צווי קיום צוואה, לאחר 30 יום, ואף לאחר 7-3 שנים. מקום שהתקופה עלתה על 10 שנים, הדבר נתפס "כשיהוי בלתי-סביר" {ראה למשל בש"א (משפחה ת"א) 15126/07 מ.ג. נ' ח.ח, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.07.09)}. ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע שמוטל על המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר {ת"ע (משפחה יר') 41880/07 פלונית נ' אלמונים,  פורסם באתר האינטרנט נבו (28.12.09)}.

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.