עסקאות אחרות בזכות היורש

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

סעיף 7 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

 

"7. עסקאות אחרות בזכות היורש

(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון, רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעזבון.

(ב) העברה ושיעבוד כאמור מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול-דין טעונים אישור בית-המשפט.

(ג) העברה, שיעבוד או עיקול כאמור אינם מקנים 'זכויות אלא' כדי המגיע ליורש בחלוקת העזבון; הם שוללים מן היורש את הזכות להסתלק מחלקו בעזבון.

(ד) זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת להעברה, לשיעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העזבון."

סעיף 7 לחוק הירושה דן בעסקאות שעושה יורש בחלקו, וקובע בסעיף-קטן (א), כי "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון, רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו".

 

כלומר, על-פי סעיף 7(א) לחוק הירושה, רשאים נושי היורש לעקל את חלקו בעזבון כל עוד לא חולק העזבון והכל כדי המגיע ליורש בחלוקת העזבון {ראה גם המ' (נצ') 1735/98 איאד אבו זהיה נ' ראיף אניס חנות, תק-מח 99(1), 3422 (1999); בש"א (שלום ת"א) 165656/05 קרייתי יוסף נ' דירב החזקות בע"מ, תק-של 2005(3), 9125, 9126 (2005)}.

 

העברה כזו מקנה לנעבר אך את הזכויות המגיעות ליורש בעת חלוקת העזבון {סעיף 7(ג) לחוק הירושה; ת"א (מחוזי חי') 40844-01-11 ג'בר סלמאן רעד נ' עז' המנוח רעד יוסף ז"ל, תק-מח 2011(1), 29350, 29354 (2011)}.

 

זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון ניתנת להעברה רק לאחר חלוקת העזבון {סעיף 7(ד) לחוק הירושה; ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע, פ"ד מו(3), 641 (1992)}.

 

העברה על-פי סעיף 7 לחוק הירושה אינה מקנה לנעבר מעמד של יורש, ואינה שוללת מעמד זה מן היורש המקורי. מי שמעביר את חלקו, מקצתו או אף כולו, לזולתו, לפי סעיף 7 לחוק הירושה, מוסיף להיות יורש, והעברה כזאת אין בה כדי להוציא אותו מרשימת היורשים שבצו הירושה {ד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל(1), 242, 246 (1975)}.

 

אשר-על-כן, הסכם שעושה יורש בנוגע לזכויותיו כיורש אינו בא לידי ביטוי בתוכנו של צו ירושה או צו לקיום צוואה, וממילא אין צווים אלה נוגעים בשאלת תוקפו של הסכם כאמור. המדובר, איפוא, בהעברה מלבר ההליכים שעל-פי חוק הירושה, שמושאה הוא זכות שהוקנתה לאדם כיורש {ע"א 1393/92 קזצ'קוב נ' קזצ'קוב, פ"ד מח(4), 353 (1994); בר"ע (מחוזי נצ') 51/08 אסתר ממן נ' בן סימון שרה, תק-מח 2008(2), 14106, 14114 (2008)}.

 

כידוע, צו הירושה אינו אלא צו המצהיר, מי הם יורשיו של הנפטר ומה שיעור חלקו של כל אחד מהם בעזבון בהתאם לחוק הירושה. אין בית-המשפט קובע בהליך הנדון את היקף נכסיו של הנפטר ואת פירוטם, כשם שאינו קובע את חלקו של יורש בנכס מסויים מעבר לחלקו על-פי חוק הירושה, מכוח הסכם שעשה אותו יורש עם יורש אחר או מכוח רכישה שרכש מהמנוח עצמו לפני פטירתו.

 

לפיכך נקבע ב- ע"א 12/83 {עמרם נ' עמרם, פ"ד לח(3), 556, 559 (1984)} כי שאלת תוקפם של מסמך המתנה או של ההסכם לא עמדה כלל לדיון ולא יכולה היתה לעמוד לדיון בהליך של הוצאת צו הירושה, והצו שניתן אינו בגדר מעשה-בית-דין, החוסם את המערער בטענתו, כי רכש זכויות במגרש בנוסף לזכויותיו בו כיורש על-פי הצו {ראה גם ע"א 1393/92 נעמי קזשיקוב הבל נ' ציפורה (פרנסיס), פ"ד מח(4), 353 (1994)}.

 

יש לזכור, כי כאשר היורש קיבל את חלקו ומעבירו או משעבדו לזולתו או הוטל עיקול עליו, אינו יכול להסתלק עוד מחלקו בירושה {ראה סעיף 7(ג) סיפא לחוק הירושה}.

 

נבהיר כי סעיף 7 לחוק הירושה אומנם מדבר על ההעברה על-ידי הסכם בכתב, אך המחוקק לא קבע את הדרך לפיה יובא ההסכם לידיעת בית-המשפט, וכיצד לפעול בלשכת רישום מקרקעין או כיצד יעלו מוסדות בנקאיים על-פי ההסכם אשר אינו מתייחס לנכסים מסויימים אלא לחלק בירושה כולה, ופרטי הרכוש יכולים להתברר אחר-כך.

 

חוק הירושה אינו דורש שהמעביר יופיע בלשכת רישום מקרקעין ויעביר חלק בכל נכס בנפרד. במידה וישנם מקרקעין בעזבון, המחוקק הבחין בין העברת חלק בירושה לבין העברת זכותו של יורש בנכס מסויים שעליו דן סעיף 7(ד) לחוק הירושה, אך עסקות לפי סעיף 7(ד) לחוק הירושה מותרות רק לאחר חלוקת העזבון ואילו העברת חלק מירושה לפני החלוקה.

 

לכן נראה שהדבר לגיטימי כי הודעה בדבר העברת חלק בירושה תימסר לבית-המשפט אשר יביאה בחשבון בזמן חלוקת העזבון, ואין גם פסול בכך כי יציין את עובדת העברת חלק בירושה בצו הירושה, ובלבד שדבר ההעברה יצויין בצו הירושה המקורי או המתוקן כדי למנוע טשטוש ואי-הבנות הן כלפי רשויות המדינה בקשר למיסים והן כלפי נושים או מעוניינים אחרים, ודרך זו אף נוחה לכל המעוניינים {דעתו של כב' השופט י' קיסטר, שהיה בדעת מיעוט, ב- ד"נ 43/74 דבורה מוניץ נ' סמי דקלו, פ"ד ל(1), 242 (1975)}.

 

על-פי פסיקת בתי-המשפט, סיווג העניין על-פי סעיף 6 לחוק הירושה או על-פי סעיף 7 לחוק הירושה אינו מושתת על שיקול התמורה, אלא על נסיבות המקרה {ראה למשל ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, פ"ד מט(2), 125 (1995); ד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל(1), 242 (1975)}. גם הספרות המשפטית, אשר דנה בשאלת יכולת המעביר לחזור בו מן ההעברה, התייחסה למקרה בו בוצעה ההעברה ללא תמורה {פ"ה שטראוס דיני הירושה בישראל (הוצאת שוקן, התש"ל), 37; וכן ש' שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (נבו, התשנ"א), 91}.

 

מכאן, כי סעיף 7 לחוק הירושה חל גם על העברה הנעשית ללא תמורה.

 

נשאלת השאלה האם ניתן לחזור מהתחייבות על-פי סעיף 7 לחוק הירושה?

 

בסעיף עצמו אין תשובה לשאלה זו. לעניין זה, ניתן לאבחן מצב של הסתלקות מן העזבון לפי סעיף 6 לחוק הירושה, ולומר כי מדובר בלאקונה ולא בהסדר שלילי. בעוד שיורש המסתלק מן העזבון נעקר מן הירושה, ולכן אינו יכול לחזור בו מההסתלקות, הרי המעביר חלקו מן העזבון נשאר במעמד של יורש.

 

כאשר בהעברת זכויות מן העזבון ללא תמורה מצד המקבל עסקינן, הרי ניתן לראות בהסכם כזה התחייבות לתת מתנה, ולהחיל על העניין את הוראת סעיף 5 לחוק המתנה {תמ"ש (ת"א) 22870/97 פלוני נ' אלמוני ואח', תק-מש 2000(2), 261 (2000)}.

 

חוק הירושה בכלל, וסעיף 7(ד) לחוק הירושה בפרט, אוסרים על מסחר בחלקים מנכסי העזבון. יחד-עם-זאת, ככלל, מותר ליורש לשעבד את זכותו בירושה {ראה סעיף 7(א) לחוק הירושה}.

 

הרציונל העומד מאחורי הכלל, הוסבר על-ידי כב' השופט מ' לנדוי ב- ע"א 834/75 {זיק נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 662 (1978)} לפיו "אין יורש יכול להסתלק ממה שאין לו, או ממה שעדיין אין לו, דהיינו מנכס מסויים או מחלק כלשהו בנכס מסויים. ואם ישאל השואל מדוע לא יורשה ליורש להסתלק מראש מנכס מסויים, או מחלק בו. אם אחרי חלוקת העזבון יגיע לידיו אותו נכס או חלק באותו נכס, נשיב לו, שתהיה זאת הסתלקות על-תנאי, שסעיף 6(ד) אוסר עליה במפורש" {ראה גם ת"א (מחוזי יר') 1544/99 בן דוד רם נ' מחמוד בן דאוד חסין כליל ציאם, תק-מח 2009(3), 2802, 2808 (2009)}.