מיהם היורשים?

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

סעיף 2 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"2. היורשים

היורשים הם יורשים על-פי דין או זוכים על-פי צוואה; הירושה היא על-פי דין זולת במידה שהיא על-פי צוואה."

סעיף 2 לחוק הירושה מכנה בשם "יורשים" גם את היורשים על-פי דין וגם את הזוכים על-פי צוואה. הסעיף מטיל למעשה את חובת הראיה, במקרה המתאים, על הטוענים לצוואה. נבהיר כי, החלוקה בין יורשים על-פי דין, למעשה כפופה להוראות הצוואה ולא להיפך.

חזקה איפוא על אדם במקומותינו, כי באין צוואה המורה אחרת, מבקש הוא לחלק את רכושו לאחר מותו כדבר חוק הירושה. חזקה זו אמורה לשקף את עקרון האוטונומיה של הפרט - אם תרצה: כיבוד רצונו המשוער של הפרט, והוא כבוד האדם - במקום שהפרט לא גילה מפורשות את רצונו; ואילו במקום שהפרט גילה את רצונו, נכבד את רצונו.

כלומר, הסעיף קובע חזקה שעל-פיה הירושה הינה כדין אלא אם קיימת צוואה כדין. אם יוחלט כי הצוואה שנעשתה היא כדין ואין לבטלה, הרי שבמקרה שכזה, יש לדחות הבקשה למתן צו ירושה על-פי דין ולקבוע כי הצוואה עדיפה על זכויות ירושה על-פי דין.

אחת הדרכים לסתור חזקה זו, שהירושה הינה על-פי דין, היא באמצעות המצאת עותק מן הצוואה בפני בית-המשפט. 

במקרה והמוריש השאיר אחריו צוואה, אין רשות ליורשים על-פי דין, ואפילו הם זהים ליורשים על-פי הצוואה בזהות ובחלקים, להתעלם ממנה ולבקש צו ירושה. במקרה שכזה על היורשים להגיש את הצוואה לקיום, גם כאשר תוכנה וחלוקת העזבון על-פיה תואמים להוראות הדין שכן במקרה כזה יינתן צו קיום צוואה ולא צו ירושה.

הלכה כאמור, נלמדת לא רק מהוראת סעיף 2 לחוק הירושה, אלא, היא נלמדת גם מהוראת סעיף 66(ב) לחוק הירושה, הקובעת כי אם ציווה המוריש על חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום ועל הנותר צו ירושה.

לעניין השילוב של הוראות הסעיפים 2 ו- 66(ב) לחוק הירושה, קבע בית-המשפט ב- ע"א 1022/90 היועץ המשפטי לממשלה נ' אורי כהן ואח, פ"ד מז(1), 307 (1993)} כי משמעותן המצטברת של שתי הוראות הנ"ל היא, כי עד כמה שהוראות הצוואה פורשות מצודתן, יש לנהוג לפיהן (כמובן, בכפוף להוראות החוק). ואולם לגבי אותם נכסים או חלקים בעזבון לגביהם אין הוראה בת-תוקף בצוואה, יחולו כללי הירושה על-פי דין. כאשר מיישמים כלל זה לנסיבות שנפרשו בפנינו, מגיעים לכלל מסקנה, כי משבוטלה ההוראה בצוואת המנוחה אשר ייעדה מחצית מן העזבון למשיבה השניה, מונחת בפנינו צוואה המתייחסת למחצית העזבון בלבד. אשר למחצית הנותרת, יש להחיל לגביה את הוראות חוק הירושה הדנות בירושה על-פי דין.

ב- ת"ע (משפחה נצ') 1180-08 {א.ד. נ' א.ד. (2011)} קבע בית-המשפט כי סעיף 114 לחוק הירושה כפוף להוראת סעיף 2 לחוק הירושה. מקום והמוריש ערך צוואה ובה קבע זוכה אחד במשק הרי שבזה יזכה אותו נהנה על-פי הצוואה ולא היורשים האחרים על-פי דין. סעיף 114 לחוק הירושה בוודאי אינו מתעלם מצוואה ומהוראותיה ככל שהן עוסקות בזכויות במשק החקלאי ואינו מבכר יורשים על-פי דין על פני יורשים על-פי צוואה.

ב- ת"א (שלום יר') 3050/04 {יד לאברהם פלד ז"ל נ' יוסף סלמה (2006)} קבע בית-המשפט כי ככל שהיה ביד הנתבע להוכיח את החזקתו הרצופה במקרקעין, בית-המשפט אינו סבור כי קיים קושי לעניין מעמדו כוחליף של אביו המנוח.

במקרה דנן, אין מחלוקת כי הנתבע הוא בנו של אביו המנוח, וככזה הוא יורשו על-פי דין. אין טענה כלשהיא כי למנוח היתה צוואה.

יתירה-מזאת, לבית-המשפט אין יסוד לפקפק, כי על-פי הדין יש לנתבע זכות ירושה ביחס לעזבון אביו, כפי שאף טען בתצהירו. ואולם, התובע לא הביא כל ראיה על-מנת להפריך טענה זו.

ב- בש"א (מחוזי חי') 2621/98 עז' המנוחה נחמה בייגל ז"ל נ' זלמן בייגל (2001)} קבע בית-המשפט כי לאור הקבוע בסעיף 2 לחוק הירושה, יש לברר תחילה אם יש לקיים את אחת מצוואות המנוחה ורק כאשר ואם תתקבל ההתנגדות לשתי הצוואות, יש לחלק את העזבון על-פי הדין.