קביעת המשמורת אצל האישה היא קביעה שיכולה להשתנות!!!

מאת: עו"ד שלומי נרקיס

קביעת המשמורת אצל האישה היא קביעה שיכולה להשתנות עם הנסיבות.

אין בכותרת "הורה משמורן" כדי לפגוע באופן כלשהוא בהחלטות המשותפת שעל ההורים לקבל כאפוטרופסים לקטינים או בהיקף הסדרי הראיה של ההורה שאיננו משמורן.

אין מחלוקת כי טובת הקטינים תומכת בהורות משותפת ופעילה, במעורבות גבוהה של שני ההורים, שיכולה לבוא לידי ביטוי גם אם האישה מוגדת באופן זמני כהורה המשמורן.

נדגיש כי המשפט הישראלי אינו מעניק זכות יחיד להורה המשמורן על כלל ענייני האפוטרופסות והענקת החזקה למי מן ההורים משיירת זכויות עודפות המוסיפות להיות נתונות לשני ההורים גם יחד.

בית-המשפט מפריד בין הזכות להחזיק את הקטין, כהורה משמורן, לבין זכויות האפוטרופסים שהן זכויות משותפות, וקובע כי להורה המשמורן נתון שיקול הדעת לקבלן רק החלטות שהן טפלות או אינהרנטיות לזכות המשמורת בלא להיוועץ באחר, בעוד שההחלטות החשובונת שמורות לשני בני הזוג.

קשה לגדור את קו הגבול בין אותם נושאים שהם טפלים ונגררים אחר המשמורת, לבין הנושאים שההכרעה בהם נותרת בידי שני ההורים, אך נראה כי ניתן להכליל ולומר שמדובר בהחלטות עקרוניות הנוגעות לזכותו-חובתו הכללית של ההוראה כלפי הילד: דאגה לחינוכו הכללי והדתי של הקטין, פיקוח על רכושו, דאגה לבריאותו של הקטין.

בכל הנושאים שמנינו לעיל על ההורים להחליט תוך שיתוף פעולה והסכמה, ולעיתים כרוכה הפעולה באישור בית-המשפט.

הגיונה של גישה זו נעוץ בכך שחובותיו וזכויותיו של הורה כלפי ילדיו אינן מתמצות אך בזכות להחזיק בו, ואינן מסתיימות משנמסרת החזקה בו להורה האחר, ולהיפך. גישה המעניקה מונופול להורה המשמורן פוגעת לא רק בזכויותיו של ההורה האחר אלא גם בילד.