האם יש להתיר לאם גביית מזונות בהוצאה לפועל לתקופה של מעבר לשנתיים?
מאת: עו"ד שלומי נרקיס
היקפה של חובת תום-הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצאה לפועל או לפרעונו של החוב. חובת תום-הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני רשם ההוצאה לפועל.
לעניין זה, עקרון תום-הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים.
אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.
תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.
אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק-הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.
אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק-הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום-הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך יעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.
וכך, כאמור, נראה כי לאור חובת תום-הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית-משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק-דין, בהליכי ההוצאה לפועל {דבריו של בית-המשפט ב- ע"א (ת"א) 2836/03 עיריית תל-אביב נ' מור תמר, תק-מח 2006(1), 12662 (2006)}.
ב- תמ"ש (ת"א) 33331-06-15 {התובעת נ' הנתבע, טרם פורסם (01.03.16)} בית-המשפט לענייני משפחה {כב' השופטת איריס ארבל-אסל} עסק בשאלה האם להתיר לאם לגבות מזונות בלשכת ההוצאה לפועל לתקופה של מעבר לשנתיים.
התובעת והנתבע ערכו הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק-דין ביום 30.11.05. בהסכם זה הגיעו הצדדים להסכמה בעניין מזונות ילדיהם, היום בגירים בגילאים 18 ו- 21.
ביום 02.03.15 פתחה התובעת תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע, בגין חוב מזונות שמקורו הפרשי הצמדה למדד.
ביום 13.04.15 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל על פיה לשם גביית חוב המזונות במסגרת תיק ההוצאה לפועל לתקופה שלפני ינואר 2013, על התובעת להצטייד באישורו של בית-המשפט לענייני משפחה.
התובעת טענה כי פנתה לא פעם לנתבע בעניין החוב שמקורו הפרשי ההצמדה לסכום המזונות, והאחרון התנצל והודה בפניה כי אכן לא הצמיד את סכום המזונות, אך לא פעל לתיקון העניין.
מנגד, הנתבע מודה כי לא הצמיד את סכום המזונות בטעות ובתום-לב, אך מוסיף וטען כי לא פעל כך מזה 9 שנים וכי היתה בינו לבין התובעת הסכמה שבהתנהגות, לפיה אינו מצמיד את סכום המזונות, אך נושא מכיסו עבור חלק מצרכי הקטינים.
הנתבע הוסיף וטען כי שיהוי של 9 שנים הינו ניצול לרעה של ההליך המשפטי ובפועל מונע ממנו להתגונן כדבעי.
בית-המשפט לענייני משפחה סבר כי אין להתיר לתובעת להמשיך בהליכי הגביה לחוב הנטען לפני ינואר 2013.
בית-המשפט לענייני משפחה קבע כי הנתבע פעל לאורך השנים ונשא בעצמו עבור חלק מצרכי הילדים, אולם ככל שהיה ניתן אישור לפעול להמשך ההליכים בהוצאה לפועל מעבר לינואר 2013, חשש כבד הוא כי לא יוכל הנתבע להתגונן כדבעי ולהוכיח את טענות הקיזוז שבידו, שכן מטבע הדברים, לאור הזמן הרב שחלף, נוכח הסתמכותו על התנהגות התובעת, ולאור העובדה כי התובעת לא דרשה בתוקף תוך נקיטת הליכים כלפיו במשך השנים בעניין זה, ייתכן כי הקבלות והתיעודים, כולם, אינם עוד בהישג ידו, דבר אשר מפר את איזון הכוחות ובפועל מקנה לתובעת המחזיקה בפסק-דין יתרון רב יותר.
כלומר, במצב דברים זה, למעשה מצטמצמת עד כי כמעט ולא קיימת אפשרות הנתבע להתגונן כדבעי.
בית-המשפט לענייני משפחה לא התעלם מהעובדה כי הנתבע פעל לאורך השנים {9 שנים}, והעביר את סכום המזונות לידי התובעת, חודש בחודשו, וכן נשא בחלק מהוצאות הילדים תוך שכלכל את צעדיו בעניין לאורך השנים בעניין סכומים אלה.
עתה, לאחר שסכום הפרשי ההצמדה למדד הפך וצבר, כשהילדים הקטינים הפכו לבגירים, בגילאי 18 ו- 21, כשאין חולק כי צרכיהם לאורך השנים סופקו, פונה התובעת לקבלת הפרשים אלה. במצב דברים זה, ניתן לומר כי התנהלות זו מהווה התנהלות שלא בתום-לב, תוך ניצול לרעה של ההליכים.
© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממאמר זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.
האם תרצה/י לקרוא בנוסף על...?